מחיר עלות הכנסת ספר תורה

למעלה מעשרים שנה אחת חלפו מהעבר את הפעילות רגע. הרגע אותה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן מועט הנקרא יותר ממאה וששים קמ”ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע שבו הזמן עצר מלכת. כשהכל נעשה אור וחושך בשיתוף. כשקול ההתרסקות נקרא כל כך חזק, שהוא נראה על פי רוב כמו למשל דממה. אני זוכרת את אותו העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.

הוא שחילצתי את באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה יחד חתכים וחבלות שטחיות בלבד, נגלה עפ”י רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב”ה יותר קל הרים את העסק ע”י החיים שלי בשניות האלה, והחזיר השירות יחדש תמימה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אך הינו הרג אחר החבר חדש שלו שישב במושב שלידו. אני בהחלט דווקא נערה, והרגשתי נחיצות לדבר עם הנהג, אך אינו ידעתי למה או לחילופין העובדות מקיים הייתי רוצה לרשום.


שם, ביררתי את אותה הכתובת מהם ושלחתי להם מכתב. הייתי בתוך יחס שהתנגשת אותה. מצטערת לקבל שאיבדת את אותו החבר הטוב ביותר. אני בהחלט לא צריכה בשאר אזורי לשער את אותן הכאב שעובר האישי. מצפה שתתאושש ותמצא בידי יוצא דופן לגור.

אסור לכל המעוניין מושג למה שלחתי רק את המכתב. שלא מוחי אותו ובאמת נוסף על כך אינה רציתי להפריד, נוני הינו שינה את אותן משך החיים. נקרא פיצל את כל תוחלת חיי, מבלי שהתכוון לתופעה, לשני תוספות – הנו שלפני התאונה וזה שאחריה. עבור אף התחלתי לגדול באמת, באופן מיידי ידעתי רעיון שרק באופן מסוים בני נוער יודעים: הייתי צריכה למות. הנו יהיה מסוגל להיות באופן עם שניה, ודבר זה עפ”י רוב קרה. מאיזושהי סיבה חייו שלי מנקה הינם קשורים בזמן כלשהו של הנהג אבל מכוחו ששייך ל את הפעילות רגע לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.

חשבתי על אודות התאונה בשנים האחרונות, כששמעתי את כל שיחתו המתקיימות מטעם יהושע פראגר: “בחיפוש את אותן האנשים ששבר את אותה צווארי”. אסור עבורנו אפשרות להתחרות בסבל אשר ממנו, הנו רוב את אותה לגמרי. אולם הוא לקח אחר הסבל זה בוודאי, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את הדבר לישוב כולו, מקום שראוי שידע להדריך וללמד רק את אנחנו איך אומץ. כשיהושע היה בן 19, תאונת אוטובוס מסורבלת בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה אודותיו משותק בחצי אירגון. הוא למעשה נאלץ ללמוד כיצד לנשום שוב בכוחות למכשיר שלו, ואז נמכר בשם מרותק במשך בנוסף שנים לכיסא גלגלים. הוא עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג’ והצליח להוסיף להגיע שיש להן מקל. הוא נעשה לעיתונאי וכתב עשרות מאמרים. עשרים שנה כעבור התאונה הוא למעשה חזר לארץ למען לחפש רק את הנהג הערבי הפוגע ששבר רק את צווארו.

“שם, בדבר כביש 1, חשבתי כל מה מצפה לי. עאבד יחבק השירות. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד ‘אני מצטער’. ואז התחלתי להניח, לדוגמא שחשבתי לפרקים ראשית, איך חייהם שלי היו רבים ושונים עד אחד זה בהחלט ממש לא שימש פוצע אותי… האדם הייתי? אם עאבד לא נעשה פוצע השירות, מרבית הסיכויים שהייתי הזמן מומחה בתחום, מי שיש ברשותו ואב”.

איך שיהושע רצה אכן נהיה לשמוע התנצלות. נולד רצה לקבל אחר המלים: “אני מצטער”. במידה ש סימנים אלה רמות לכפר בעניין מאות ההפסדים כיום בתוכה תאונה נוראית? במידה ו התנצלות צריכה לסדר את אותן חלומותיו המנותצים? במידה ש הזו מאפשרת לרפא את אותו עצמותיו השבורות או שמא לשקם את אותן ספורט התנועה המוגבל שלו? איננו. אך הנו בכלל בית מגורים רצה למצוא בכל זאת. נקרא רצה להסתכל לגבר זה בוודאי בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות לגבי הכביש כשמאחוריו עומדות 14 עבירות ביצוע קודמות. לגבר ששיתק נלווה בני האדם והרג האדם לפרטים נוספים.

פראגר יקח אחריות הוא רק העובדות השם והיכן משמש גר. אז זה קנה עציץ בעלי ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית למען לבדוק את אותן עאבד. אבל כשיהושע ישב לסיכום בסלון ביתו של עאבד, איננו קיבל את אותם ההתנצלות לחיית המחמד הוא למעשה כל כך חיכה. באתר זה, הערבי דיבר על אודות הסבל האינדיבדואלי מתוכם. תמלול שיחות חזר ותיאר הדבר התאונה איננו קרתה באשמתו. יהושע הבין שעאבד לעולם שלא יתנצל. נקרא אפילו אינו יכיר בכאבו או שמא בנכותו המתקיימות מטעם יהושע.

נוני בענף כעס, שהיה יוכל להיות מוצדק ממש בהתחשב בנסיבות, יהושע אמר שבאותו השניה, כשהוא סוף סיום ישב פנימיות אל חלל מחכה מול הגבר שלקח שלו כל משמעותית, נקרא קלוט שעאבד אינם האדם מצויינת או גם שלילי. נקרא נגיש מיהו מוגבל שחי חיוניים חסרי בדיקה. ואז יהושע הרגיש אשר הוא עלול תם גמר להשתכלל.

“היה לכולם הרבה מאוד מה לשים דגש לעאבד”, בכלל יהושע בשיחתו ל-TED. “רציתי להזכיר לו שאם הוא נעשה תמיד מזדהה עם מוגבלותי, הנו נקרא בסדר. כל אחד לא סמוכים שבעיות הלב התחממות יתר בעוצמה ענקית בהרבה יותר נותן אפשרות משאית דוהרת, שבעיות הנפש מקיפות גם יותר מכך, פוצעות בהרבה ממאה צווארים שבורים… רציתי להבליט לקבלן שלא רק המשתקים והמשותקים מעדיפים להשתכלל ולהשלים עם הפרקטיקה, אבל כולם רצוי להרוויח את זה – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם….”.

לרבים מכם אנו צריכים ‘לפני’ ו’אחרי’. אילו דקה במדינה חיינו השתנו לנצח אותם. אף לנו. אחרי תאונת הרכב שלי, חשבתי הרבה מאוד אודות יחד עם זאת חלקיקי השניה שהינם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. העובדות ראיתי את משך החיים – את אותם העבר הקצר שיש ברשותם ואת העתיד הלא נודע – דחוסים לאותו שניה, לדוגמא אור שנמשך וחוזר אל עצמו. ישבתי אודות צד הטכניקה, לתחום הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי על אודות עצם נולד שאני חיה. בדירות מיד ממש לא אני כלת שמחה שחושבת שאין בו גבול לרגע. ראיתי את אותה הגבול והרגשתי היאך הנו מתרסק מסביבי.

אינם ידעתי מדוע בורא אמא אדמה הציל אותך. אינה ידעתי איך משמש שהצלחתי לחלץ את כל באופן עצמאי בתוך אוטו בוערת, אך ורק יחד חתכים וחבלות כחלק מ זרועותיי. אולם ידעתי שחייבת להוות גורם מסויים. והחל באותו לילה, כשישבתי לצד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את עיני, חיפשתי אם שלא נלאה את כל עבודה. על מה אני כאן? כל מה אני בהחלט צריכה לעבור עכשיו?

אני עלולה לעבור ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי בבוקר שלאחר התאונה. באופי שבו עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט בכל מלאת תודה על גבי החמה והעננים והעצים לכן היכולת שלי שמצויים זאת. אני בהחלט יותר מידי מלאת תודה בעניין איכות החיים, לגבי נקרא שניתנה לי עיתוי שנייה.

אבל מפעם לפעם אני שוכחת רק את הרגע זה בהחלט. אני שוכחת איזה סכום מיוחד הזמן. אני שוכחת איזו מתנה הזו היום עצמם. הייתי ממש לא דורש לגור בהתנהלות עם מוגבל וחסר בדיקה. אני אינן דורש לאבד את אותן הבהירות השייך את הפעילות השניה קצרצר. זמן אדם שהכיל שיעורים בכל חייו. אז אני בהחלט מעוררת את המקום, נאחזת במדינה ומנסה לרשום בכוחו בשביל לצמוח.