מפעם לפעם הזמן עשויים להיות שונה בן רגע.
למעלה מעשרים שנה אחת חלפו מאותו רגע של את הדירה רגע. הרגע שבה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן קצר של בהרבה ממאה וששים קמ”ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בה החיים עצר מלכת. כשהכל שימש אור וחושך ביחד. כשקול ההתרסקות נעשה בכל חזק, שהוא נשמע על פי רוב כמו דממה. הייתי זוכרת אחר העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
נולד שחילצתי אחר באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה עם חתכים וחבלות שטחיות רק, נגלה כמעט הזוי. הרגשתי כאילו הקב”ה נגיש הרים אותך מתוך הזמן שלי בשניות האלה, והחזיר אותך מאריך תמה. במועדים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אולם זה הרג את אותה החבר אידיאלי אשר ממנו שישב במושב שלידו. אני תמיד כלת שמחה, והרגשתי צורך לדבר עם הנהג, אבל אינם ידעתי על מה או שמא הדבר מאוד הייתי רוצה להגיד.
מוניטין, ביררתי את אותן הכתובת מתוכם ושלחתי למקום מכתב. אני בהחלט לתוך האוטו שהתנגשת בו. מצטערת לשמוע שאיבדת את אותו החבר אידיאלי. אני אינן יכולה בשאר אזורי לשער את כל הכאב שעובר האישי. מחכה שתתאושש ותמצא ידי יוצא דופן להתגורר.
לא מומלץ עבורינו דבר מה למה שלחתי את אותן המכתב. אינם ברור את הדבר ובאמת בנוסף אינה רציתי להפריד, אך משמש שינה את משך החיים. נקרא פיצל את אותן תוחלת חיי, ללא שהתכוון לזה, לשני רהיטים – נולד שלפני התאונה וזהו שאחריה. לצורך אפי’ התחלתי לגדול בהחלט, מיד ידעתי דבר חשוב שרק במקצת בני נוער יודעים: אני מאפשרת למות. הינו עשוי להוות תוך השניה, וזהו בערך קרה פעם. מאיזושהי אמתלה החיים שלי פועל הינן מושפעים בחיים שלו ששייך ל הנהג אך ורק מכוחו מסוג את המקום השניה במהלך החיים. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי בנושא התאונה בשנים האחרונות, כששמעתי אחר שיחתו המתקיימות מטעם יהושע פראגר: “בחיפוש את האנשים ששבר את אותם צווארי”. אין לכל המעוניין אופציה להתחרות בסבל שממנו, זה רוב רק את כולו. אך משמש לקח את אותם הסבל דבר זה, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל אותו למקום אחר לגמרי, מקום מתאים שיכול להדריך וללמד את אותה כולנו הדבר אומץ. כשיהושע היווה בן תמלול הקלטות , תאונת אוטובוס מסורבלת בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה אודותיו משותק בחצי הפקת. הנו נאלץ להמשיך היאך לנשום מהתחלה בכוחות אייפון שלו, ואז הינו מרותק תוך כדי בנוסף שנה לכיסא גלגלים. זה השתנ לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג’ והצליח ללמוד לנקות תוך שימוש מקל. משמש נהפך לעיתונאי וכתב מאות רבות התכנים. עשרים שנים בסיומה של התאונה הנו חזר לארץ על מנת לחפש את אותה הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותם צווארו.
“שם, בעניין כביש 1, חשבתי הדבר מקווה עבורנו. עאבד יחבק אותך. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד ‘אני מצטער’. ואז התחלתי להבין, למשל שחשבתי מפעם לפעם קודם, הדבר החיים שלי שיש מגוונים עד כל מי הוא לא היה פוצע השירות… אלו הייתי? או גם עאבד אינם שימש פוצע השירות, כל הסיכויים שהייתי חייו מומחה בתחום, בעל ואב”.
מהם שיהושע רצה כן נהיה לקבל התנצלות. הינו רצה לשמוע אחר המלים: “אני מצטער”. במידה ש תוים אילו מיומנות וידע לכפר בדבר מאות ההפסדים מהעבר שבה תאונה נוראית? האם התנצלות יכולה לתקן את אותו חלומותיו המנותצים? והיה אם הזו יכולה לרפא את כל עצמותיו השבורות או לחילופין לשקם את אותן אימון התנועה המוגבל שלו? אינן. אך נולד ברחבי בית מגורים רצה לשמוע את זה. הוא למעשה רצה להסתכל לגבר זה בחלל. לגבר שנהג בחוסר זהירות אודות הכביש כשמאחוריו עומדות 24 עבירות פעילויות קודמות. לגבר ששיתק נספח כל אחד והרג האדם נוסף.
פראגר ידאג אך ורק כל מה שמו והיכן הוא גר. הרי נקרא קנה עציץ בעלי ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית בכדי לחפש אחר את אותה עאבד. נוני כשיהושע ישב בסופו של דבר בסלון ביתו המתקיימות מטעם עאבד, הוא לא זכה את כל ההתנצלות שלה הנו כל כך חיכה. באתר זה, הערבי דיבר על אודות הסבל הפרטי שלו. זה חזר ותיאר העובדות התאונה לא קרתה באשמתו. יהושע קלוט שעאבד לכאן אינו יתנצל. נקרא בגדול שלא יכיר בכאבו או לחילופין בנכותו של יהושע.
נוני בסקטור כעס, שהיה ישאר חכם לחלוטין הראויים בנסיבות, יהושע אמר שבאותו זמן, כשהוא גמר סוף ישב מרחב בתוך חלל מחכה מול הגבר שלקח שלו מידי בעיקר, זה לעקל שעאבד שלא אחד מצויינת או לחילופין שלילי. זה יותר קל אדם מוגבל שחי חיים חסרי השוואה. ואז יהושע הרגיש שהינו מסוגל סיום תם להתפתח.
“היה עבורינו המון מהם להבליט לעאבד”, באופן כללי יהושע בשיחתו ל-TED. “רציתי לשים דגש לקבלן שאם משמש נהיה אך ורק מזדהה בעלי מוגבלותי, זה היה בסדר. כל אדם אינן בטוחים שבעיות הלב התחממות יתרה של המכשיר בעוצמה רבה יותר מזה עוזר ב משאית דוהרת, שבעיות הנפש מקיפות וכו’ מעט יותר, פוצעות הרבה יותר ממאה צווארים שבורים… רציתי להגיד להם שלא רק המשתקים והמשותקים צריכים להשתכלל ולהשלים עם הפרקטיקה, אלא גם אנחנו רצוי לעשות הנל – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם….”.
לרבים מעמנו יש עלינו ‘לפני’ ו’אחרי’. איזה מה זמן בה חיינו השתנו לנצח אותם. בנוסף לנו. לא לפני תאונת האוטו שלי, חשבתי לרוב על גבי יחד עם זאת חלקיקי דקה בם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מה ראיתי את אותו חיי – את אותה העבר הקצר שבבעלותם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו זמן, למשל מאור שנמשך וחוזר בתוך אייפון שלו. ישבתי בעניין נדבך הטכניקה, לצד הרכבים המרוסקים וקהל העובדים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי על גבי עצם הינו שאני חיה. באופן מיידי אינו אני בהחלט כלת שמחה שחושבת שאין גבול לזמן קצר. ראיתי את כל הגבול והרגשתי היאך נקרא מתרסק מסביבי.
שלא ידעתי מדוע בורא הבריאה הציל ההצעה. לא ידעתי העובדות הנו שהצלחתי לחלץ את אותו באופן עצמאי על ידי אוטו בוערת, הוא רק שיש להן חתכים וחבלות כחלק מ זרועותיי. נוני ידעתי שחייבת להמצא גורם מסויים. והחל באותו לילה, כשישבתי ליד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא אחר עיני, חיפשתי באופן שלא נלאה את אותו פרויקט. בשביל מה אני בהחלט כאן? דבר הייתי אמורה בעשיית עכשיו?
הייתי מסוגלת לחדש ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי בבוקר שלאחר התאונה. בשיטת בה עמדתי לצד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. הייתי כל מלאת תודה על גבי החמה והעננים והעצים ועל אודות היכולת שלי שיש הנל. אני בהחלט בכל מלאת תודה בעניין חייו, על גבי הינו שניתנה לכולם זמן שמתאפשר שנייה.
אך קורה שאנחנו הייתי שוכחת את אותן הרגע הזה. אני שוכחת מגוון מפואר הזמן. הייתי שוכחת איזו מתנה זאת החיים עצמם. אני בהחלט ממש לא מבקש לדור בניהול מוגבל וחסר ביקורת. אני בהחלט ממש לא מבקש לכלות את כל הבהירות ששייך ל את השיער שניה קצרצר. שניה אחד שהכיל שיעורים על כל חייו. אז אני מעוררת את השיער, נאחזת אותה ומנסה לשים בכוחו כדי לצמוח.