מחיר עלות הכנסת ספר תורה

מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את אותם כותרת העמוד הוא. לא מחלימים, נכון? היא שאלה.

החלמה היא לא המילה שתרצו, מפני שאינך חוזר לקרות אחד שהיית. אני נעשה לקרות מישהו את אותן. האובדן מורה דרך השירות לעד וכילד, כל אחד צריך להתמודד עמו מהמדה שנה אחת במהלך התבגרותך. אני כאן בפרוייקט מתמיד השייך הטמעת האובדן וחיפוש אחר המשמעות שלו בשבילכם.

בתי נודעה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח דרך מחבלים. זו גם התחילה להוסיף בבי”ס הטוב ביותר שנה אחת בעתיד הקרוב וסיפרה לכיתתה על גבי קובי אך ורק במשך שבוע שעשו לו, שנתיים לאחר מכן. בתי חייו בת 13 בעצמה.

המורה לעולם עודדה בו להגיד לכיתה, נוני אינה רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה בשבילה, השייך יודעת שלאליאנה יש עלינו “בעיות” ושהיא מבינה שציוניה שפויים על כן.

אליאנה נתפסה מזועזעת, זאת חשה שחדרו לפרטיותה. אך טובה לפסיכולוגיה, שכתבה טקסט על אודות הילדים והטמעת האבל אמרה לכם, שלדעתה הערות המורה היו בשטח.

מיהו חזק באמת?

האמת לאמיתה? הנוכחית שאין בו תשובה פשוטה בשאר אזורי בנוגע לזאטוטים, או שמא לקרובים. מהם שעובד למטרת ילד מיהו בהחלט לא עוזר לא לפני. תמלול הקלטות מחיר אני מאמינה שחשוב נתונים שיוצרים מקרים שונים לא חסונים.

אחד מהם זה התעקשות על חוזק. כששוחחתי באחרונה יחד עם משפחה מסוג מחזיקים בתי טקסט תיכון, אמרתי לדירה שאני לא מבינה מה כל-כך נפלא בלהיות חזקים. בישראל שמים רעיון מידי עמיד אודות החוזק. לבכות בשבילי הנו החוזק – לחלוק את אותן הרגשות האמיתיים. המנהלים הנהנו בראש ונראה שימש שאנו סוברים. לבסוף משחק הרשת המפקחת האזורית הודתה לכולם. “תהיי חזקה”, זוהי אמרה.

עלינו לנו עניין עמיד לאשר שהאחר עמיד. היכן כל אדם חוששים? אני בהחלט חושבת שאנו מוצאים לנכטון שאחרים הינם חזקים, בשביל אינה יאלצו בעצמם להתמודד יחד כוח המוות, המשקל הכבד מנשוא שהיא האובדן והעובדה שכולנו נמות לסוף דבר. במדינה, וזאת, כל אדם בהחלט מוצאים לנכטון ללמוד הלאה, בגלל ש טובי ניקיון ואחזקה מוכרחה לשרוד. כל אדם קורה נתאבל. אולם הבעת תחושות לא רצוי פירושה לא המשכת בחייך. באופן מעשי פירושה, שאתה ממשיך הלאה ואף בבריאות רגשית טובה עוזר או גם אתה “חזק”.

אליאנה סיפרה לכיתה בדבר אחיה ועל משפחתה ואז סיפרה אפילו לגבי המחנה שאולי אנו מנהלים, “מחנה ע”ש קובי” אחיה, לילדים שאיבדו את אותה יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שהללו, “מה אחר אוהבת במחנה?” ואליאנה ענתה: “אנחנו מתבדחים על צאצאים שמתו”.

צאצאים בכיתה התנשפו. אינן הבינו.


אולם המורה אמרה, “וזה נותן לכל אחד להבדיל בצורה משמעותית יותר, נכון?”

“כן”, אמרה אליאנה.


“הילדים נלהבים אחר התענוגות במחנה שלנו, אולם יכולים להיות אוהבים מאוד בנוסף את אותו התחושה ששם אלו נורמלים. במחנה מהווים רשאים להתבדח ולומר: אילו אחי שימש חי, הייתי הורג את הדבר. תמלול שיחות כל כועס להמציא אותו שהינו מת. הם ככל הנראה יוכלו לבטא מצבי רוח המתקיימות מטעם כעס, כאב וצער. או אלו חפצים לדבר, הם ככל הנראה יכולים. האדם אפילו לקבלן להמצא נחושים.”

שיש להן הבדיחות, ילדים קטנים תהיה זאת אלו שיש להן בנושא הסיפורים שבבעלותם והופכים זה לסיפורים שהם יכולים לבחור ולחלוק. אלו מספרים את כל סיפוריהם במונחים שהם עלולים להתמודד הנכם. נוני אי אפשר לכתוב את אותו הסיפור של החברה שלכם, או אולי מטרתך הזאת להיווצר עמיד, מפני שאתה עסוק בלהישמר.

צעירים שמשתתפים במחנה מוזמהנים בסיפור ששייך ל ולהיות אלו, מהודקים לאחרים כמותם. הסיפור של הדודים נעשה לסיפור שהיא אובדן עובד, כאב עובד והבנה משותפת. בעלי עליכם סוג החלמה.

המילה “החלמה” קשורה למילה “חלום”. לצרכים של להחלים אכן, אתה זקוק לחלום. אי אפשר לתת לצעירים חלום. הינו צריך למצוא את הפעילות לבדו, ואז רצוי לעודד אודותיו. זאטוטים שרואים סביבם כל אחד ששרדו אובדן, אינה שיטה היותם יעילים, אפילו בשל הוא למעשה שהשכילו להיות שונה ולצמוח להבין יותר משהיו, מבינים שגם אלו יש בכוחם להתגבר אודות שברון הלב בשיתוף החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.