יהלום אבוד, אזור פעור, שיר הנקרא פסח ותובנה שמתאימה לכל אלו שנמנים על השנה.

0 Comments

תמלול הקלטות לבית משפט היהלומים שירשתי מאמי ז”ל, היא – או לחילופין ליתר דיוק נודעה – הפריט המהממת ביותר מבין התכשיטים שלי. אבי ז”ל נתן לאמי את אותה הטבעת, משובצת בששה-עשר יהלומים נוצצים, זמן זריז לאחר חתונתם ב-1944. הטבעת, שיקרה ללבי מהיבט של סנטימנטלית וחומרית כאחד, מעטרת את אותו דרך מדי שבת. במקומות אחרים רק אחת שהבטתי ביהלומים, מלוטשים ונוצצים והיה אם שלם, שמחת השבת שלי גאתה.


ואז, לקראת חודש וחצי באומדן מחירי, העפתי מבט בטבעת בליבם סעודת השבת, ולחרדתי המון ראיתי אזור שחור. פעם מהשיניים הקטנטנות, העשויות אבנים יקרות לבן, נשברה, והיהלום הששה 5 נפל. הבהלה שלי הובילה למסע חיפוש היסטרי, כשכל אחד מבני המשפחה זוחל בעניין הרצפה במטבח ובסלון. קינחנו בטאטוא מושלם ולבסוף ויתרנו. היהלום אבד.

במהלך שבה שבת, במרבית רק אחת שהסתכלתי בדבר הטבעת, ראיתי רק את החור הפעור מולי. כמו אישה מגוונת שמחייכת וחושפת שהשן הקדמית בפיה חסרה. הטבעת המהממת שלי הפכה למכשפה חסרת שן. במר לבי הורדתי רק את הטבעת והנחתי אותה שוב פעם בקופסת התכשיטים. אינן יכולתי להסתכל על הצוואה.

לשנות את כל היהלום, פירושו ביצוע קשה ויקר יותר שלא יכולנו להרשות לנו, מכיוון שמדובר גרידא ביהלום אייפון שלו כי אם בשיבוץ המורכב. הטבעת נותרה מיותמת בקופסה כיום בה שבת, ואם הושטתי את בידי, בעזרת הרגל, להשיג שבו, הזכיר לכל המעוניין מהר החור הפעור את כל האובדן המר.

ואז, לפני שבועיים, התגעגעתי כל לטבעת שהחלטתי לענוד בו זו. הזכרתי לעצמי שעדיין נותרו חמישה-עשר יהלומים בריאים שאוכל ליהנות מהם. על מה להתמקד במה שחסר כשאפשר להתעסק במה שיש? הטבעת עגולה, הסברתי לעצמי בהיגיון, ולמרות פעם אחת שאראה את אותן החור השחור, אני מאפשרת רק לסובב את הטבעת ולחשוף את אותו הצד ה-3 שעדיין נשאר בשלמותו.

או מהרה גיליתי, שהכנסתי את אותו ביתית לתרגיל רוחני מעצים. בכל מקום רק אחת שהסתכלתי על גבי הטבעת וראיתי את אותם החור השחור, אמרתי לעצמי, “אני את זה שבוחרת במה להסתכל וממה להתעלם”, ואז סובבתי אחר הטבעת וראיתי את אותה היהלומים הנותרים, הנוצצים.

ואז, כשהבטתי בטבעת בין, קרה פעם מוצר שני. בסקטור לסובב אותה, בחרתי והיה אם מודע להתעסק ביהלום שצמוד לחור. כשהתבוננתי שבה, ראיתי את אותו צבעו השקוף-כחלחל, את אותם החיתוך המדובר ואת הנצנוץ המאיר. והבנתי פתאום שבכל מספר עשרה התקופה ששייכות להן הטבעת הזו ברשותי, אהבתי אך את אותה הטבעת בתור דבר חשוב נהדר, אולם אינה טרחתי להסתכל בעניין היהלומים כבודדים. כשאבד לכם אחד מהם, למדתי לאמוד אחר הכיף שבכל אחד ואחד מיהלומים הנותרים.

דיינו

מי הקטעים האהובים בליל הסדר זה השיר “דיינו”. חיוני לשיער חמישה-עשר דירות מגורים שמספרים אודות החסדים הרבים שהקב”ה הרעיף בדבר בני ארץ ביציאת מצרים, כמו: היציאה עצמה, קריעת ים גמר והמעמד השייך עריכת מלאכה בהר סיני. המוטיב החוזר לכל לוקח השיר הוא: גם או גם נהיה לעסק רק את הינו, את אותן החסד המדובר הזה, דיינו – נקרא נקרא די לנו.

האמת לאמיתה הנוכחית שמי שיעצור ויסתכל בנושא בתי השיר במידה ממוקד יותר, יגלה שהשיר אינן כל כך המשמעות של. לפניכם הוא למעשה מגוחך להצהיר ש”די נקרא לנו” או הקב”ה נמכר בשם קורע רק את ים סיום נוני אינן מעביר את אותם בני ארץ ישראל בו ביבשה. לפניכם אילולא העבר את השואב בתוכה, שיש המצרים שבעקבותיהם שוחטים יחד עם זאת. ומה היתרונות בהגעה להר סיני אילולא ניתנה בתוכה התורה? באילו אופנים בני האדם מהשלבים המעניינים, באופן עצמאי, צריך להיות “מספיק”?

השיר זה בטח בודק את הציבור אחר המסר שאני למדתי מהטבעת הכבר-לא-כל-כך-מושלמת שלי: היכולת שלא יהיו ולהבחין בגדולתו מטעם יתר על המידה דבר ושלב. קריעת ים סוף נתפסה נס בסדר גודל עולמי כמקרה פרטי. חשוב ללמוד להעריך את החפץ מפאת עצמו, נטולי איחוד למהלך השני.

התורה מצריכה מאיתנו לדעת את אותן יציאת מצרים בכלל יום ויום. מאגר שכזה פקטור להכרת המוצלח. הוא אחד מעמודי התווך מטעם העם היהודי. אנו נקראים “יהודים” לגבי בלוח “יהודה”, שמשמעותו להודות, או להכיר בטוב. בעיצומו המתקיימות מטעם ליל הסדר, אשר הוא זמן רוחני מרומם בא עם 5 מספר שלבים, השיר “דיינו” בודק את הצרכנים לנסוע לאותה הכרת הטוב באופן תמציתי. להתרכז, באופן מקורי, בשאר אזורי רק אחת מהטובות הבאות אנו צריכים, במנותק מזו שבאה קודם כל, ומזו שתבוא באופן מיידי שאותה.


מאוד ברכה הנוכחית מתנה בוהה מול עצמה, כמו למשל שמרבית יהלום הנו אוצר בנפרד .