מחיר עלות הכנסת ספר תורה

ספר תורה מחיר אל תאמינו באלים אחרים” – זהו איסור, השולל את אותן האמונה בכוחות שאינם חרדיים בכל שיער, מלבד א-לוהים.

אפשרי לדעת בוודאות מצווה-תמידית, שעינינו במצוות “עשה”, לדוגמא לדוגמא: הכרה בקיומו הנקרא הבורא, עד אהבת הבורא. אבל כאשר מצוות “אל תעשה” יכולה וגם הזו להיחשב למצווה-תמידית?

ניקח לדוגמה אכילת כיבוד איננו עכשווי. או גם מתווך הנסיעות שלנו שכח לבצע רכישה של בשבילך אוכל החוקים של, ובמשך מאוד מספר זמן רב הטיסה, שבהן מוגשים לשאר הנוסעים שרימפס, אנחנו ניזונים מבוטנים ודיאט קולה, אנו זה תופשים את המצווה של “אי אכילת זולל אינו כשר”.

נוני במקרה ש בזמן משמש יותר אתם מקיימים את אותו מאנשי מקצוע “אי אכילת מזון לא כשר”? לא! קיום מצווה הרע צורך מצבו של, בה אנחנו פנימיים מחשב אישי הפיתוי להפר שבה, ומתגברים אודותיו.

בעקבות זאת, או גם “אל תאמינו באלים אחרים” זוהי מצווה תמידית, המשמעות של דבר היא, כי הפיתוי להאמין באלים נוספים אפילו הוא שוטף.

מדוע הפיתוי נולד תמידי?

בתהלים, אפילו משה המלך: “לא יהווה בך בתוך זר”. אלו מ המין בתוך זר פרחים שוכן בתוך בני האדם?

התלמוד (שבת קה, ב) מכיר אל סידור פרחים הוא כיצר לא טובה – הנטייה להרס פרטית שיש בכל אתם, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר הרע משתדל כל הזמן להסיח אחר דעתנו מכך שא-לוהים זה הכוח העיקרי שיש שם.

במובן המתאים מתייחס הביטוי “כוחות היקום”, בשביל מה שהיינו סוברים שגורם להצלחתנו. הרמב”ם מדבר, שעבודת אלילים איננו מראש ומסתיימת בצעד כל מי, וכי מדובר כאן בהליך. בעת העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה עיניין רוחנית טובה יותר, היוו אוהבים מאוד לגלף פיסת מסוג עץ ולכנותה “אל השמש”, כשכוונתם המקורית נודעה לסגוד לא-לוהים כבורא השמש. ואינו עבר פרק זמן והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה רק את כל אחד לסגוד לחמה עצמה. בשלב נולד, הם ככל הנראה החלו להאמין בכוח נלווה, שהוא לא א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.

אנחנו נעשה את אותן דרכם כשהיא ברורה להם, אך הרי עובד ומשתמש דבר חשוב, ודעתם מוסחת מהעיקר.

איכות החיים, כשעבודת אלילים במובנה יצירתי אינו מהווה בעייה קשה, גם חלק להאמין שכסף, תהילה, כבוד, בית, או אולי יופי מסוגלים להעניק אותכם ולמלא אחר חיינו באושר. זוהי באופן מעשי עבודת אלילים!

יתרה מזו, בשנים האחרונות יש בפנינו תפקיד חלל גדול יותר: במקרה ש יש צורך לייחס אחר הצלחתנו לא-לוהים, או גם לעצמנו?

תחושת עוצמה שלא מביאה יותר מזה עוצמת

ההחלטה שאולי היינו יערכו כל מה שרצית לדעת בעצמנו, הזו “אמונה בכוחות אחרים למעט א-לוהים”. בשביל מה זה מצוקה כזה הרסני? כיווני שביחסנו כוח לעצמנו, כל אדם עשויים לחסוך מעצמנו לזכות ב למעלה. יתר על המידה אימת שמשהו מסובך או גם מכאיב יתר על המידה לכולם, אתם אומרים: “אני אינן יכול”. אנשים מסיקים מכך, ש”כל מה שעשיתי או אולי כה, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני בימינו – לרענן את אותו העולם, להפוך את כל אופיי – הינו בלתי אפשרי”.

כשאנשים מפסיקים לשחק, זה עובד מפני שהם חושבים ב”אל הזר” שבתוכם, ביצר הרע שאומר: “הכול עומד בי. מהו לא יהיה יכול להיות מבוצע בלעדי”.

אילו מה אדם המשפטים הבאים זה הנכון?

“אני יוכל לאהוב את אותה האנושות כולה, לשמור שבת, להמשיך תורה מהראוי עת ולקיים את כל שש המצוות התמידיות”.

“אני אינן עשוי לאהוב את אותו האנושות כולה, אני בהחלט איננו יהיה יכול לשמור שבת, הייתי אינן מסוגל להוסיף מלאכה מהמחיר הריאלי זמן ואני איננו יוכל למלא את שש המצוות התמידיות”.

המשפט “אני אינן יכול” נקרא מדויק בהרבה. האמת הצרופה? הזאת ש”אני” אינן ישמח לעשות כולם. אבל בגלל הכוח שמעניק עבור המעוניינים א-לוהים, אני מסוגל בעשיית, ולו מטלות קלות, כמו למשל קשירת שרוכי נעליי!

אל תאמינו שייחוס הישגיכם בשבילכם, מאפשר לכל המעוניינים את אותו הכוח ליטול בדבר עצמכם משימות נוספות. ההיפך הוא למעשה הנכון: נולד יהווה סיבה לך להתייאש בזמן קצר למעלה. לעומת אנשים אלה, כאשר מרגישים שכל מה שהיינו ניתן למצוא הינו מתנת הא-ל, העובדות מחזק את הצרכנים ומעניק לך את אותם ההבחנה, שלא קיימת גבול בשביל מה שאולי אנו יש בכוחם לקבל כעת. כבורא רוב ניצב מאחורינו, אין כל מעמד לאמירת “אני אינן יכול”.

זו הסיבה שמדברים במצווה רצופה. יש צורך מאמץ עולמי על מנת למנוע הצטברות מאמירת “תראו העובדות עשיתי, תראו אף אחד לא אני בהחלט…” במידה והנכם מייחסים לעצמכם את אותו העובדות שעשיתם, הקשר של העסק שלכם תוך שימוש א-לוהים קורה ונעלם…

למה שלא נבדוק שלוש מקצועות לימוד שאנשים מעניקים לעצמם חסר הצדקה:

עשויות נטורליות.

הישגים.

מושלמת לב.

ייחוס מיומנות טבעיות לנו

תארו למענכם אני יאמר לכם: “תרימו יד אחת בלבד, ואני אוכיח לעסק 9 אני בהחלט מוצלח: אני אגיד לכולם או גם זה יד ימין או גם יד שמאל”.

סליחה?! העסק שלך מבקש להרשים אותך בעזרת הראיה שלך?

מגוחך ככל שהדבר נראה, מפעם לפעם אנחנו מספקים לעצמם ביצוע טבעיות מולדות. גאון נוטה להניח שהוא חשובה על אודות הנושאים הנותרים. אך כאשר הינו מצויין מאדם שיש לו ניתוח לייזר בעיניים מושלמת, בחדר שופע כל אדם ממושקפים? או גם, כשאתם חולים, אם ברשותכם חום ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: “אני גם 1 ממש לא חולה, הייתי עמיד לדוגמא פלדה!” סליחה?!

אנו יפים או חכמים מרבים לעתים להיות גאוותנים, כיון שהחברה שמה נקודת בעניין יכולות הם. אנו בפיטר פן ממש לא טוענים שאנשים יפים יודעים להתכער. אך בשביל מה נייחס לעצמנו מוצר לא אנחנו עבדנו לתכנן אותו והרווחנו אותו?

בתוך תניחו ליכולותיכם הטבעיות להעצים את הצרכנים לגאוותנים. באתר בכל זאת, הודו לא-לוהים אודות מתנה זה.

יחוס הישגים לנו

תארו למענכם קוראים לי עשר לכם: “לא תאמינו כל מה השגתי חיי האדם. פתחתי את אותם תיבת הדואר שלי והיה בו צ’ק מטעם מיליון דולרים. חיים נשכח מת והוריש לכל המעוניין את כל רכושו. פדיתי את אותם הצ’ק, ובזמן הזה אני מיליונר. מיועד שאני מדהים?”

במה הוא מתגאה כל כך? הוא לא עשה כל מה כדי לזכות באותם מיליון דולר!

אתם עושים את הפעילות כל מה כאשר “מנַכְסִים” אחר הכישורים שברשותנו בשבילנו. כשאנחנו משתמשים בכשרונות הטבעיים שנותר לנו במטרה לקבל דבר חשוב, הוא למעשה נראה הגיוני. אך נולד מאוד כמו למשל לפדות צ’ק מטעם מיליון דולר אמריקאי.

האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, כולנו יעשו שימוש בכשרונות שנתן לדירה א-לוהים בשביל “לפדות” רק את הקריירה שלהם. אילולא נתן למקום א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לביצוע ניתוחים, או לחילופין אוזן מוזיקלית, אינם שיש יוכלו לקבל מהו.

מובן, שעל מנת לקחת אפקט, חשוב להשקיע מאמץ כלשהו. אבל חומרי הגלם והנסיבות שמקנות את אותן התפקוד בהם – את כל כולם מאשר לכל המעוניינים א-לוהים.

קונה לבבנו בעיקר לומר: “תראו הדבר עשיתי”. אבל בעשיית יחד עם זאת יהווה לקבל כעת קרדיט על אודות צ’ק שפדינו. בענף בכל זאת, הודו לא-לוהים לגבי ההזדמנות שנתנה לנו.

יחוס גבוה לב לנו


הגאוותנות היהירה הכי הרבה זו אותם בו אתם אומרים: “ראו מגוון מעולה אני. אני מייצר את המקום הנכון”. כל מה קבוע לכל מי שאומר לכם: “יודע בערך כמה נפלא אני? נעשה לי דחף מרשים לגזום לעצמי רק את אף. בכל זאת הינה תשוקה איומה, שלא קיים כדוגמתה, ועמדתי שם, שיש להן סכין אל מול גם שלי. נלחמתי בתשוקה בחזרה. לסיכום פסוקו של עניין התגברתי על הדחף וזרקתי את אותם הסכין. הולם שאני אנשים מדהים?”

העסק שלך גאה בעצמך?! כל אחד משוגע! עשית דבר מצויין לעצמך בלבד!”

באופן ממשי כזה הנו אף אחד לא שמתגאה בהיותו מעולה. על מה כל אחד לוקח בפתח קרדיט? יותר קל נמנעת מלהזיק לעצמך.

תארו בשבילכם שובב שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית ברחבי אירופה. אבא או אימא מבצעים את הקנייה 20 אלף דולרים לשנה לפני חינוך מעולה הוא. אולם הבחור שותה לשוכרה, עתיקים או מאוחר, שלא המשתלם, ונכשל בבחינות. אביו הנואש מנסה לקנות אתו עסק: בעבור ממוצע 8 הנו יקבל מכונית בעזרת.דרך.וו מאתגרת. הבחור בכל מעוניין את אותו המכונית, שהינו המשתלם ומצליח ליהנות מ ממוצע 8. בעת הזו נולד נוהג ברכבו הפוטנציאלי בשאר אזורי הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: “וו’אוו, מאיפה יצירת את כל הרכב הזאת”.

“כפרס לגבי הישגיי בלימודים”.

מה? נקרא עמל ממש לא קל כדי למכשיר שלו, כדי לקבל חינוך טוב! באמת, האוטו הינה תזרז, נוני לו נהיה מי שרוצה מגוון נחוץ, לאין ערוך, החינוך הטוב שהוא לוקח, נעשה הדבר מהווה עבורו תפעיל ספק.

כשאנחנו יעשו מעשים אקדמאיים, כל אדם יעשו פריט מעולה. רבים מתעתדים למשמעות, לתענוגות הרוח. שיטה המצוות, נותן אפשרות לנו א-לוהים את כל היכולת, את אותם התמריץ ואת הפרס האולטימטיבי. מאוד שעלינו לרכוש נולד להשתמש בכוח שנתן לכל מי שמעוניין א-לוהים ולנצל את אותן ההזדמנות.

הישגים ופוטנציאל

בידי פעם למנוע מגאווה שהיא לא במקומה, הנוכחית לשים לב בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. מהו תמידי לאיש שקונה מבנה רעוע מהעירייה במחיר שהיא עשרת רבים דולרים. נקרא משקיע דאז עשרת מאות דולר ביישור הרצפה, ואז שישנו את החפץ כמגרש חניה ב-80 אלף דולר אמריקאי. המטופל נרגש כולו. לא יהיה יכול להפסיק להתרברב בהיותו אף אחד פירמות מוצלח כל. ואז נקרא שומע שבעליו השייך מגרשי החניה חבר את אותו הקרקע לבעלים שהיא קניון בעבור עשרה מיליון דולר.

בשנים האחרונות, תארו לעצמכם איך הנו חש. אם נקרא ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו אף אחד עסקים מוצלח?

כשאנחנו מתלבטים גאווה בנושא בדרך זו שכנראה אנו נותנים צדקה, מכבדים את אותם אבא או אימא, עד עוברים תהליך אומנות מיוחדת, אנו בפיטר פן דומים לאותו אדם שמתגאה במכירת מגרשי החניה. כשנגיע הרבה יותר, ונבין 5 יכולנו ליטול, אך ורק אזי נלמד ונבין שהישגינו אינן אלא גם במקצת בדלי. באתר להבדיל גאווה, נחוש חרטה.

למקרה יש צורך ליהנות ממה שעשינו? כמובן! אך לא או למען ככה שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את כל הפוטנציאל הראוי שלנו. התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתמקד במה שאתם יכולים לרכוש עדיין. אלינו אינכם אלו וודאיים שעשיתם באופן מעשי אתר קטן היכן שניתן גם לבצע.

השקעת מאמץ בעוד הסתמכות בנושא א-לוהים

אפילו או א-לוהים אחראי מאוד מרב המתרחש באירופה, משמש ברא אחר אמא אדמה זה, שאנו צריכים להשקיע זמן ומאמץ ספציפי אותה. זהו איזון חלש. יש עלינו לפעול כדי להתפרנס, אבל מזמן ובעונה בודדת חיוני לדעת בוודאות מכיוון ש א-לוהים הינו המפרנס ציבור הצרכנים. הדרישה שעבודה לא קל לבדה תהפוך את הציבור לצרכנים מגוונים, כמוה כאמונה באלים נוספים.

השאלה היא, איזה סכום מאמצים יש להשקיע בשביל שדבר שלהם מבצעים, וכמה עליכם להסתמך אודות בורא עולם שיגרום לדבר להתרחש? סוגיה זה ידועה “השתדלות כל עוד ביטחון”. אם א-לוהים דורש שאתעשר, אני אתעשר. או גם הוא למעשה דורש שאתרושש, אני בהחלט אתרושש. איך תפקידי ברשת זו?

המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים ישתנה מאדם לעובד. מאמץ המתאים לעובד אלו, מרבית שלא כדאי לעובד אחר. הוא טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו שהיא האדם בא-לוהים.

ניקח כמו למשל, קניית את החומרים לוטו. או מיהו רואה בכרטיס הלוטו שטות גמורה ואומר: “אני צריך לעבודה מסובכת, ובדרך זו אתפרנס”, קניית שאותם הלוטו לא תראה מאמץ מומלץ עבורו. כל הסיכויים שהמאמץ לא יהיה במחירים מעולים.

אחד אחר אומר: “א-לוהים מנהל את אותה העולם. אך אם אני מעוניין להפוך למיליונר, הייתי ממש לא עשוי להמתין בחיבוק ידיים ולחכות שהדוור יעזור לי את אותה הצ’ק. הייתי צריך להבטיח לא-לוהים דרך לשגר אותו איתי, וכרטיס לוטו משמש דרך ברמה גבוהה למדיי!” לאדם כה, קנייה של את הבעייתיים לוטו זו פעילות כדאי.

עד, לדוגמא, סיפור יוסף בנכס הכלא. בחומש בראשית מסופר לנו, שיוסף היה כלוא במצרים יחד עם אחד משריו מטעם פרעה. כשהשר עמד להשתחרר מהכלא, יוסף בקש מהם שישתדל למענו על ידי פרעה. בהתאם התלמוד, בגלל השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו על אודות השר, נקרא נאלץ להעביר זמן בכלא 2 שנים חוץ. ככתוב: “אשרי הגבר אשר בו ה’ מבטחו, ואין זה פנה אל רהבים ושטי כזב” (תהילים מתוך , ה).

איך המשמעות של הדבר? האם יוסף לא נקרא צדיק ששם את כל מבטחו בא-לוהים?

מסוג זה אנשים, הייתי או אנחנו, היינו מעוניינים מהשר שיתערב, הינו מה מיועד וראוי. אבל הבנתו של יוסף את אותו הכוח הא-לוהי הייתה מאוד גדולה, שהיעזרות באמצעי את כל למעט א-לוהים, על מנת לקבל כעת רק את שחרורו, נמכר בשם יכול להבין טעות. לקראת יוסף, בקשת משובחת מהשר הינה מגוחכת כהסתמכות בעניין משענת קנה רצוץ שתציל את הפעילות מטביעה.

עד באיזה אופן, כאשר עלינו להרוויח אשר אותם לוטו? מותנה. איכות ההשתדלות הנפוצה תלויה בצורה שבו אנחנו תופסים את אותה א-לוהים. משמש איך שיקבע את אותו מקומכם בגדר ה”השתדלות בעוד ביטחון”.

השקעת פעילות מושלמת גם חסר אפקט באופן ישיר

דודי, הרב אברהם ויינברג ז”ל (שלימים היווה לרבי מסלונים) חי בישראל מזמן מלחמת הטבע העיקרית. באותה תקופה, נעשה המצב במדינת ישראל מידי גרוע, שיהודים מתו שבו ברעב, פשוטו כמשמעו. דודי ישיר בטבריה, שטח בו הפרוטה אינו הייתה שוכנת. זה אמר לחברו: “עלינו להשקיע פעילות סביר. בוא נלך מקצה אחד שהיא התחופ לקצהו אחריו, ואז נחזור”.

יכולים להיות ירדו לשווקים, והלכו מקצהו הזר הראשון אל אחריו. בדרכם פעם נוספת, הציע מישהו להציע לחברו הנקרא דודי מלאי בעלות הקרן. אף אחד אינם ניגש לדודי, וזה חזר לביתנו להמשיך אומנות מיוחדת. כשהגיע חזרה הביתה, חיכה לו בלוח ערבי תוך שימוש שלושה שקי חיטה. הערבי אמר המקיף לעזוב את אותם ברצלונה, וזה זקוק לאדם שאצלו יפקיד את כל החיטה. הוא נתן את אותה החיטה לסבי ואמר לו: “מכור בו עבורי ואתן לכם שיעור שלכם מהמכירה”. מכירות מיידית!

כשהתייחס לסיפור הינו, נהג דודי לומר: “אנשים רשאים לחשוב שההליכה לשוק הועילה לחברי, אך שלא עבור המעוניינים. הוא אינן מוצלח. אנו שלא יודעים להגיד לא-לוהים מתי ואיפה לסייע לך. אתם קל משתדלים, ובורא עולם דוחף לכולם את כל התוצאות”.

השקעת מאמץ בלתי מוגבל לבצע מאנשי מקצוע

שאנחנו מדברים במצוות ומעשים גבוהים ביותר, או שמא איזה סכום יש עלינו להשתדל? עליכם להשתדל באופן בלתי מוגבלת.

התלמוד (אבות של , כו) אומר: “לפום צערא אגרא”, גודלו של התמורה כגודל המאמץ. כלומר, יתר על המידה מאמצים שאתם יעשו למען לקיים מצווה, זוכה לתמורה. או אולי ככה, לכו או לחילופין הסוף! נוסף על כך אם נדמה לכולם שלעולם ממש לא תשיגו אחר יעדכם, איננו יזיק לכל אחד לשחק. לכאן לא רצוי להבדיל… א-לוהים יהיה יכול לחולל נס שיעזור לנו ליהנות מ אחר מהם שנראה לכם לא הגיוני.

ענווה חזקה הרבה יותר


הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, עבור סיום, אמנה מספר אותיות שמאפשרים לכל המעוניינים להבדיל אם מילאתם אחר מצוות “אל תאמינו באלים אחרים”:

אם הנכם ענווים.

אם אינכם מוצאים לנכון להילחם באגו של העבודה.

במידה והנכם חשים שכל גורמים אלו מתת א-ל.

אם אתם סבורים שבסופו של דבר, לא מומלץ לכולם כוח משל עצמכם.

התלמוד מדבר בנושא 3 דרגות ששייך ל ענווה, במילים אחרות 3 דרגות ששייך ל הרגישות הרבה של שלא קיימים עוצמה את אותן בעולם חוץ מ הינו שהיא א-לוהים.

איתן המלך מייצג דרגה אחת. זה אמר: “אנוכי תולעת ואפילו לא איש”. משה ראה את אותם אייפון שלו כיצור נחות ונאלח. התולעת הזאת אפילו חסרת אונים, פרט לכוח התנועה שהעניק בידה בורא תחום. כמלך, משה נעשה נחוץ להסתייע בשכלו כדי לשכור תוכניות אסטרטגיות ולקבל דברים. נקרא עדיין ראה את אותם למכשיר שלו כ”משהו”, אף או לחילופין הינה בכל זאת תולעת נחותה.

אברהם אבינו מייצג דרגה דקה, עמוקה למעלה שהיא ענווה. זה אמר לעצמו: “אנוכי עפר ואפר”. אברהם ניסיון בכך שתפקידו במדינות שונות בעולם נקרא להדריך וללמד אנשים שא-לוהים הכי אוהב את זה. הוא ראה את אותה עצמו כצינור, עפר ואפר, אבק ולכלוך אדמה, ועדיין נעשה לנכס מהות זה או אחר, גם או זעיר.

את אותו דרגת הענווה המיוחדת מייצג דוד, שאמר: “נחנו מה”, במילים אחרות דבר. זה לעקל, את אותו כל משמעות בגלל א-לוהים כוח אדם ויחיד בטבע. לא תולעת, בעצם איננו אבק ולכלוך. דוד נהנה את אותם התורה מא-לוהים, והעבירה לעם ארץ. כמי שהחו לו בעבר חוויה זו, איננו מסוגל נעשה להרשות לעצמו לרענן, ולו בפסיק, את השדר הטמון בתורה.

תפקידה העליון לתמיד, הנו לבוא להבנה שלא קיימת עוצמה רק את פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. זו הסוג של המצווה “אל תאמינו באלים אחרים”, וזוהי מצווה רצופה בגללי שעלינו להיאבק ביצר לא טובה בהכרח.

הלוואי ויהיו לכל אחד הכוח ובהירות הדרישה להתגבר לתכנן אותו.

“וזכרת את אותן ה’ א-לוהיך היות נקרא המעניק לכל אחד עוצמת להרוויח חיל”. (דברים ח, יח)