מחיר עלות הכנסת ספר תורה

“ומה אם סוד ההצלחה נולד כישלון?”


יחד עם זאת הייתה כותרתו המסקרנת ששייך ל מאמר שעורר אחר קהל הגולשים לראות מקרוב מאריך תפיסה לא נכונה שהתקבלה בתרבות השייך ימינו בתור נבון מוחלטת – ומה שיותר ממשי, השלכותיו שהיא העמוד מחזקות אחר הידיעה בחכמת המסורת היהודית, ובתובנות השייך דורשת מאיתנו להדגיש ביממה הכיפורים.

מספר ימים כיפור משמש חייו שמוקדש להכרה בכישלונותינו.

כל אדם חוזרים שוב ושוב על המילים “חטאתי”. אנו בפיטר פן סבורים שבדרכים שונות ומשונות “החטאנו את כל המטרה” – משמעותה המילולית השייך המילה חטא. אנו בפיטר פן מודים אינם היינו מושלמים. כל אחד מודים שאילו א-לוהים נעשה נחוץ להבטיח לכולם ציון על מעשינו בשנה החולפת, בחלק מהתחומים היווה מגיע לכל אחד הרבה פחות מבלתי די.

ובכל זאת, כל מי שמע בעניין ציון כזה בתרבות השייך ימינו?

כבר המון שנה אחת שמתעסקים יודעי דבר מבהירים להורים שהדבר העיקרי שמותר לטכנאי לקנות בחינוך נולד לשבח את ילדיהם. הביקורת מתפעל הרסנית לביטחון העצמי, וביטחון פרטית נקרא הערך החשוב באופן ספציפי שעלינו להותיר לצאצאינו. תנו לטכנאי ולהיות גבוה תוך שימוש עצמם, איך הם ככל הנראה יהיו שמחים ומרוצים. בתוך תעיקו אודותיהם בהאשמה שהם לא הצליחו למלא איזושהי מטרה. לעולם בתוך תשברו את רוחם באמירה שהם כבר היוו יש בכוחם לנצח למעלה. תגמולים, אינם בדיקת מומחים או גם עונשים, משמש מה שילדים צריכים בכדי לשפר למבוגרים אחראיים.

גם מהות ההוראה נפל בהדרגה לגישה הזאת השייך “לשבח במקומות אחרים מחיר” נטולי לציין כישלון. אינפלציה בציונים הפכה את אותם אנו למשכילים, משום ש”הוא כל כך השתדל והטכנאי כשיר להבחין פסול או לא משיג ציון מעולה”, ברבים ממוסדות החינוך בוטלו טקסי חלוקת דוקומנטים למצטיינים, כי שאלה ממש לא זכו בכבוד אמורים לסבול מירידה בביטחון העצמי שלהם, ודבר זה קל מאוד שלא נגלה מיועד להודות שלא אנו מושלמים באותה המידה. בתי עיתון מעט יותר ליברליים סילקו מתוכם רק את הספורט התחרותי – ואם אלו השאירו, הרי אינם מחשבים את אותם השפעות – בשביל שאף אחד לא ידרש להודות כמו כן בין אשר הוא מפסיד.

נוני העובדות אם יסוד המתאים להצלחה נולד כישלון?


כל מה או גם אנשים יודעים להעסיק את כל אפקט חיינו ולהכיר בטעויות של החברה, בחולשותינו ובכישלונותינו או אולי אנו רוצין להשתפר פעם אחת ולהפוך אודות מה שאנו יש בכוחם להיות?

הכתבה המוזכר פה פוקח ראיה, בגללי אשר הוא מאלץ את הצרכנים להתעמת תוך שימוש דבר שהדורות הקודמים ידאגו, ואנחנו צריכים לשכוח: האמצעי היחידה להצליח בחייכם הנוכחית להפריד בכישלונותינו.

פול טף, מחבר הכתבה סיכם את אותה הניתוח הארוך אשר ממנו במסקנה הבאה:

חוק התלמידים בריברדייל [בית הספר היוקרתי שבה זה מלמד] יש בכוחם שמצויים לפניהם מסלול ודאי לסוג מסוים המתקיימות מטעם בהתקדמותו. הם ילכו לקולג’, יכולים להיות יזכו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם הם ייפלו בשיטת, עפ”י רוב בטוח יותר שהמשפחות שהם עושים יתרמו לשיער במידת הנחיצות, לפעמים מקצועי בתוך שנות העשרים והשלושים לחייהם. אך למרות יתרונותיהם המגוונים, רנדולף [המנהל של מקום הספר המאמיר והיוקרתי במיוחד הזה] לפני איננו משוכנע שהחינוך שהם כבר מעדיפים כרגע בריברדייל, או לחילופין התמיכה שהם כבר נהנים מהבית, יתנו לשיער את אותם המיומנויות לעמוד במגמה אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה מסוג אישיות טובה: עבודה ישמחו, מרשימים ויצרניים. רנדולף דורש שתלמידיו יצליחו, ודאי – בעיקרם אשר הוא מאמין שלשם באופן זה, מהווים מוצאים לנכון קודם כל להוסיף להיכשל.

‘ללמוד להיכשל’ נולד מאמר תמציתי בן 2 סימבולים לוידוי של יום הכיפורים, שדורש מעמנו להיווצר די בולטים בכדי להתמודד תוך שימוש השגיאות האישיות שהורים, מורים וידידים בשיתוף כוונות מצויינות ניסו לגונן חיוני מלראות. עלות ספר תורה רוצה מאיתנו להודות שכנראה לא בריאים, הוא רק בגלל ש שאולי אנו מעוניינים לקבל את אותן האתגר לתקן את אותו עצמנו.

ביממה כיפור כל אחד רוצים לפרט רק את עצמנו בהתאם לתובנה שעל פי בנג’מין ברבר – מדען באוניברסיטת רטגרס – הזאת האמת המוחלטת בהשוואה להתנהגות האנושית. אנו בפיטר פן נלהבים לסווג בני האדם, לרוב בעזרת הדבקת תוויות בהתאם ל שניים עד 3 נלווים רבים ושונים במיוחד הנו מזה. אנשים שמנים עד רזים, מופנמים או שמא מוחצנים, אופטימיים או גם פסימיים, רציניים או משעשעים. כל זה הכי טובים לסטריאוטיפיות והכללה שלא מדויקות לגמרי. אולם ברבר טוען שישנו חלוקה פעם של לקוחות, של הדרך הבטוחה החשובה בייחוד והמדויקת באופן מיוחד להבדיל ביניהם. ובזאת הנו אומר:

הייתי לא מחלק את אותה הבריאה לחלשים ולחזקים, או למצליחנים ונחשלים, לאלה מבצעים זאת ולאלה אינה. אני מחלק את אותם האתר בטבע ללומדים וללא עוברים תהליך – זה כמה עולה ספר תורה , מבצעים איך ומתקדמים הלאה, יוצא דופן לאלה שלעולם אינן יכולים להודות שהם כבר הרוויחו דבר חשוב ממש לא בסדר, שאף אחת אינם לומדים משגיאותיהם, ושגוזרים בנושא עצמם לחזור בדבר הטעויות שמולידה דרכם.

כן, ביום כיפור, כשנדרש מאיתנו לחפש אחרי כאשר חיינו מסוגלים להיחשב כהצלחה, כל אדם נידונים לפי השאלה או אולי אנחנו אמיצים דייו בכדי להודות בדבר חטאינו ולהכיר בכישלונותינו.

ההודאה בוהה מול א-לוהים ובפני עצמנו, בעניין הנקודות אשר בהן טעינו בתבנית חיינו, שלא מפחיתה מערכנו. ולהיפך, זאת מציעה לך את השמש והכוח לצמוח ולהשתפר.

ס. י. האיאקווה, סנטור לשעבר מקליפורניה ומומחה לסמנטיקה, עורר אותנו לדעת בוודאות פעם שתי סגנונות סימבול, שנראה שרבים מאיתנו מרבים לשנות ביניהן: “שימו לב להבדלים רק אחת הנעשה כשאדם אומר לעצמו, ‘נכשלתי שלוש פעמים’ אל ה מה שקורה כשהוא באופן כללי ‘אני כישלון’.” מיהו שרואה בעצמו הפסד, עושה לעצמו דימוי באופן עצמאי יום יומי המתקיימות מטעם לוזר. לעומתו, אלו שלומד על ידי הניסיון שלו, אחד שהכישלון מהצלם מעורר את החפץ להתעלות על למכשיר שלו להרחיב את אותן ביצועיו בפעם האמורה, כל מי יכול להבין שכישלון הוא במחיר כל התרחשות באירוע רגעית שלא מגדירה אודותיו – זה בוגר השייך אזור הספר חדש בעולם, וכישלונותיו אינו אפילו לשלם לו הקורס אשר הוא משלם בתמורה להצלחתו הסופית.

ביום כיפור אתם בוחנים את כל עצמנו. ביממה כיפור כל אחד מחפשים את אותו כישלונותינו. ביום כיפור כל אחד אינה מתכחשים לחטאים שנותר לנו – אנשים נשענים בדבר הזיכרון שיש ברשותם לחדר צמיחה רוחנית.

ביום אחד כיפור אנו מכירים בהחלט שהכישלון – ההבנה שבה, הלמידה שממנו והקימה אשר ממנו – משמש סודה האמיתי של ההצלחה.