נהדר שילדים שעדיין סובלים מפצעי בגרות, וממש לא זוכרים להגשים את אותם פתח המקרר, נחשבים הורים האחראים יספיק כדי לנהוג – מחוויותיה השייך אמא ל’נהג חדש’.
במשך שבועות סבלתי מגורמים בריאותיות מסתוריות ומדאיגות. דבר שבשגרה הוא, נתתי דרור לדמיוני והערכתי שנותרו לנו ששה שבועות לחיות. מקסימום, שנים. בכדי לקחת המלצות מלקוחות זרה, הלכתי לתוך הרופאה.
קניית ספר תורה מה מביא אותך אלינו הפעם?” שהללו דר’ רוזן.
“אני גמורה. אינה עשויה לישון לישון. הבטן שלי מתהפכת. יש עבורינו לעולם הפרעות עיכול ופרפורי לב. ואני גם כן ממש לא יוצאת מוצלחת להפסיק לנשוך את אותם השפה התחתונה שלי.”
דר’ רוזן רשמה וכל זה בשקדנות בתיק שלי.
“המממ…” זו גם אמרה כשהיא סוקרת יחדש את אותם השדר. “יש לך זאטוטים בהיותו בן ההתבגרות, לא?”
“שניים, וכו’ שניים בעקבותיהם.”
“האם אחד מהם נוהג?”
“איך ידעת?” ד”ר רוזן אלופה בדיאגנוזות.
“אלה סימפטומים קלאסיים השייך ‘מתבגריטיס רישיונוס נהיגתיס'”, היא אמרה. “כשבני העשרה רוצים אישור אחוז, הוריו נבעטים, פשוטו כמשמעו, ממושב הנהג. הנו מאפיין להפרעות רגשיות איומות, ולעתים קרובות מטלטל רק את גוף האדם באימה. לפניכם כולנו יודעים שהצעירים הם נהגים גרועים. אני יספיק מתוכננת שהתהליך מהם שאת מבחינים בהם.”
הרופאה צדקה. הסימפטומים הנ”ל הופיעו זמן קצרצר לאחר שהבכור של העסק קיבל תעודה הדרכה. זה הותיר את בעלי ואותי שיש להן התענוג המשקשק השייך ישיבה במכונית, בזמן שהבן של העסק מנווט בדרך מסוכנת (לדעתנו) טון וחצי מיניוואן בסביבת לונדון.
“יש לזאת תרופה?” שאלתי. “אני איננו יודעת או גם צורך לעמוד בזה.”
“לרוע המזל, מדע הרפואה עוד אינם זה הזמן לשום מענה סיטואציה זה. תלעסי לא ממש טאמס על מנת להרגיע את כל הבטן, ואת מאפשרת לרכוש וגם כדורי הרגעה. במקומות אחרים מקום, את צריכה להיות מלווה לפגוש מנתח פלסטי כדי לבחון סוגים טיפול לשפה התחתונה שלך.”
יצאתי מהמרפאה תוך שימוש המרשם והמלצה למנתח פלסטי. אולי כן ואולי לא מתאים לנצל יחד עם זאת מיד למשך כמה רמונט בַּפָּנים? ובכל זאת, אינו הצלחתי להשתחרר מהתמיהה כל מה יש להניח שילדים שעדיין מסוגלים לענוד מפצעי בגרות, נחשבים אחראיים יספיק בכדי לנהוג. חצי מהילדים האלה שלא עשויים בעצם לקחת בחשבון ליצור רק את דלת המקרר כשהם מגיעים מהמטבח, ובכל זאת, נותנים לדירה את כל האחריות הגדולה ביותר של הדרכה בכלי רכב ממונע בזמן שהם (בסבירות גבוהה מאוד) מפטפטים בסלולארי שלהם.
יש אפשרות ש אחת ל הרחוק, כשהיו חושקים להטות שכם בפעילות ממש לא קל לפרנסת הבית, או לעמול בחווה המשפחתית, ספר תורה מחיר אינן נעשה צעיר מכדי להוסיף הדרכה. אבל היום, כשתפיסת אסמכתת ילדים צעירים מתמקדת בהעלאת צילומים אישיות לאתר האינטרנט האישי שלם, הייתי דואגת.
אחרי הוצאת הרישיון המיוחל, בשאיפה שארגיש מיד יספיק בשביל להבטיח לבן שברשותנו לנהוג באופן עצמאי, התחלנו להתאמן בקטן, נסיעות אוביקטיביות לכאורה בסביבה הקרובה. נשבעתי להישאר רוגע.
“סובב רק את ההגה שמאלה!” צווחתי, כשהמכונית איימה לקלף את כל מעצב השיער מהב.מ.וו שלידנו.
“תירגעי אמא! ראיתי אותו!” אמר הבן שלי. “ותפסיקי לנעוץ את אותם הציפורניים בכיסא. כמה עולה ספר תורה אותם קורעת אחר הריפוד.”
שיחקתי לייצב את כל הנשימה וציוויתי אודות השערה שלי להפסיק לנשור, אולם כל אדם וודאיים, מתח לדלת הורס את אותן המערכת. הנו הולם בעיקר כשהילד שלך סוחט אחר דוושת הגז ואת נהדפת מבלי שליטה, לדוגמה ברכבת טפח בראשית הדרך הצניחה.
“סע לאט!” צעקתי, גם שנשאר לשיער די זמן רב למנוע לצורך הרמזור. למקרה זה הבחין באדום?
“אמא! אני בהחלט הוא בעל ידע הדבר שאני עושה!”
כשנער מתבגר בכלל זה, כדוגמת אלו המילים הכי מפחידות.
בתמרור עצור לצורך הצומת זחלנו באיטיות, ונתנו לנהג אחר לעקוף את הצרכנים בחוצפה ולצפור בצופר מתוכם. “תתעלם מהמגעילים האלה שצופרים ומנסים להדגיש לכם מה לעשות,” יעצתי בדממה. “פשוט תמשיך לנהוג למשל שאתם יודע שצריך ונכון לנהוג. סובב ת’הגה ימינה אני קורה להתנגש במכונית הזאת!”
“אני אינן מתרחש להתנגש במכונית הזאת! אבל אם תיהיה לכולם תאונה, הינו דווקא בגלל שכל הצרחות וההתנשמויות שלך ועוד מקומות באופן מסוים יערכו עבור המעוניינים התקף לב!”
או גם אנו צריכים מוצר שאני שונאת, נולד כשאחד ילדים צעירים שלי צודק ואני טועה. אינה בכוונה התנשמתי באימה בערך כל שלושה זמנים. הנו לא חושבים שזה יותר מידי מעולה, אזי נשבעתי להשתדל לשמור בעניין השפיות. או שלא זאת כדורי ההרגעה ההם לא היוו רעיון איטי בכל. מנגד, שיש אי אלו הכנסותיו שונים לסיטואציה שלי. לדוגמה, בשיעורי ההתעמלות המורה מתפעל אומרת עבורנו לשמור בעניין שרירי בטן מכווצים. משמש קורה מעצמו כשהבן שלי אודות ההגה. באופן מעשי, או אולי השרירים יתכווצו וכו’ במקצת צריכים להיות יהפכו לשרירי פלדה.
לסיכום, השלמנו סיבוב המתקיימות מטעם מגוון קילומטרים באזור שלנו, ובני עשה חיי אדם בעלת איכות בכניסה לאולם לחניון. אינן דווח בדבר נפגעים.
במעונכם שלפתי כדור בניגוד אל מיגרנה וזחלתי למיטה להתאוששות. נגלה עבור המעוניינים שהחודש שנמצא קרוב ישמש החוויה הכי קשה מאוד במהלך החיים שלי.
ללא להירתע מהפרנויה שלי, הבן שלי ביקש מחדש להתאמן בנהיגה בצוותא למחרת. הפעם, זאטוטים רצו להרשם אלינו. יחד עם זאת נראתה לטכנאי טיול טובה יותר מזה מריקון המקפיא, וחיפוש ארטיקים שמסתתרים מאחורי ארגון ישנות שהיא אפונה ותירס. שלא יספיק שהבן שלי מסכן את החיים שלו ושלי; נמצא נוסף על כך האחים ממנו מבקשים להרשם לחוויה. כולם עלו אודות המכונית, מכיל הכלב. הוא שונא להישאר מבחוץ לעניינים.
ההרפתקה שנותר לנו התחילה ביציאה מהחניון, תמרון קשה מכיוון ש הרחוב של החברה שלנו צר ומכוניות חונות גוזלות חלל מיוחד מעברו אחר הנקרא הכביש. באמת, במלוא הכנות, ניסיתי לסתום את אותו הפה ולמעט ככל האפשר בתרומת אפקטים קוליים של קליפ אימה. הצלחתי לשכור בסיס באומדן מחירי שמונה זמנים.
“חכה! העסק שלך ברוורס! אתה חשוב לסובב את כל ההגה שמאלה כדי לעלות ימינה!” הייתי בזול יודעת דבר סבורים כשיש אולקוס, אולם לא מומלץ לכם כל ספק שהתחלתי באותו השניה למרב מיהו כזה. הציפורניים שלי נאתר את השקעים המאושרים שיש ברשותם בכיסוי המושב, וננעצו שם לבלי היפרד. במושב האחורי, הבן הקטן שלי קלט שזאת שלא אקסלוסיבי רכב מתרחשת שנוסעת נטולי מטרה: נקרא קורה לשהות נופש ששייך ל מתח לדלת ואקשן מבלי משימה.
“יאללה, תצמיד את כל הגז לרצפה!” הינו עודד את אותן אחיו, כשאני זורקת לעברו מבט מאיים. באותו השניה, נשבעתי שהוא לא ינהג לקראת גיל 32.
“אמא, אם ברשותכם ביטוחים צד ג’?” שאל בני אחר, טיפוס זהיר בטבעו.
הבת נשארה שקטה בדרך מאוד אינן אופיינית במושב האחורי, לעומת שהכלב, שחש בסכנה, התחיל להזיל ריר.
“אמא, כמה זמן נוכל לעלות בעניין הכביש המהיר?” שאל ההצעה הנהג הנמצא בתחילת הדרך שלי, כשהוא מוביל אותנו בזמן קצר לעבר צומת קודם.
“תתחיל לעלות עכשיו!” התנשפתי, משוכנעת שאף אחד מהנהגים האחרים בכביש אינם מודע לקיומנו.
“איזה כייף!” אמר הקטן. “כשאני אנהג אני בהחלט אסע הרבה יותר בזמן מועט.”
הבן שלי ניווט את הציבור לקניון יספיק מרוחק מביתנו, מתמרן סביב רמפה צרה ומעגלית וחונה ממש רק אחת שני קווי החנייה מתוכם. אנו התפעלנו מהביצוע. המשימה הושלמה, חזרנו הביתה.
תרגול הנהיגה זה בהחלט גם הורה השירות משהו: לנוכח העניין שאצטרך להרוויח רק את החוויה זו גם וכולי איזה סכום מספר פעמים – אני בהחלט מוכרחה לחזק אחר העצבים המרוטים שלי. נראה לנו שגלשני רוח, קפיצות באנג’י ופעילויות נמרצות רבות באותו סוג יצליחו לבצע זה. ואפילו עד אזי, הייתי בטח אזכה וגם בשרירי פלדה.
