מחיר עלות הכנסת ספר תורה

כשהייתי ילדה, האמנתי שיש אלוקים מכיוון שהתהליך כל מה שאמרו עבורנו. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי אמונה ישנה, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים הייתה אתר משתילים, כמו צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים מוצא לנכון שכולנו נחווה מידה מסוימת שהיא כאב במהלך החיים. בזמן שמילאנו את אותה מכסת הקושי של החברה שלנו, אנשים זכאים לאושר שאין בהם שיבושי (נקרא לטכנאי “כרטיס חסינות”). זה הייתה העמדה המיוחדת שלי על סיטואציה הפעולה שהיא אלוקים. באמת, אחרי אלפי קיימת של מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את אותה התעלומה!


חשבתי ששילמתי את אותם חובותיי. אחרי הכל, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים – סקלרודרמה – בטווח גיל מספר. מדי המרכזים של היווה מכוסה כמה עולה ספר תורה , זרועותיי ואצבעותיי שיש מכווצות במידה בצורה מסודרת ורגליי היו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לכך אחר הפצעים הכואבים על המרפקים וקצות אצבעותיי – העובדות דלף סידן – ותוכלו לתאר למענכם אך “קולית” אני בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים לא הספיקו בשביל להסמיך ההצעה לזכות ב אחר את הבעייתיים החסינות של אלוקים, היוו עבורינו נוסף על כך 9 בעיות רבות של שונות. כמו, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי”ח שיקומי ושאותו איננו ראיתי מאותו רגע של שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.

כן, שילמתי רק את החובות שלי, הוא נעשה לכל המעוניין ברור. הרגשתי שהרווחתי ביושר משך החיים של קצרה, שהביאה עמה שמחה מעניין. פגשתי את אותן יחד, דיויד, שהצליח לבחון למעט לצבע החיצוני שלי והתאהב בי בשל אחד שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מעניקות וקיבלנו בברכה את אותם בננו לחיינו. חיינו שימשו רחוקים מלהיות בריאים, אך בכלל חיי האדם היינו שמחים אכן.

ב- 22 באפריל 2006, ממש לא נודעה לי אמתלה לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו לכולם אינו ידחוף אותו בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת נדחת.

כיוון הסקלרודרמה, לפרטים נוספים ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון טובה. כיוון שלידת בני התנהלה בטכניקה מאוד בעלת איכות, הרופאים הבטיחו לכם שלא קיימים שום סיבה להאמין שהלידה של בתי תהיה משתנה. אמרתי לגילאי בן ה- 3 שאמא תחזור מבית החולים עם תום 4 עת, בעזרת אחותו התינוקת החדשה.

חזרתי חזרה הביתה מחברת החולים – 218 זמן קבוע בעתיד.

הייתי קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי פחות מ- 36 ק”ג וצווארי שימש חבוש בתחבושת שהסתירה את אותם החור שנותר במדינה בשל מפיום הקנה. מיותר לרשום שסבלתי מסיבוכים קשים בסיום לידת בתי. מהו שהחל כזיהום כעבור לידה, הידרדר בזמן קצר ויצא מכלל שליטה. עברתי נדמה לנו שהוא חירום לכריתת המעי הגס, מספר ניתוחים מדהימים, הוציאו לכולם את אותה הטחול, עברתי נלווה פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום הנקרא טיפול נמרץ וכו’ מבחר גדול של טראומות רפואיות כהנה וכהנה שהביאו אותי לתוך סף המוות בגיל 31. לצורך עבודת שבועות לא אכלתי, ממש לא שתיתי, איננו דיברתי, אינה הזזתי שריר וממש לא ראיתי אחר ילדיי.

זו 7 חודשים שבם אני בהחלט רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, בערך הרסו את אותה נישואיי, את יכולותיי מהווה כאם, אחר דרישותיו שלי לחיות ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי נעשה זכרון דברים. או גם אני יכולה לנצח רק את הסטטיסטיקה של אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה יודעי דבר ממש לא מצליחים לשרוד יותר מ- 7 שנים), להתגורר ללא אבא ובאופן כללי לשהות אלו גבוה, הרי אלוקים היה אמור לגמול לכם בהענקת אותם חסינות. אינה ציפיתי לפטור מלא מכול הדברים הלא נוחים. דו”ח חנייה כאן ושם, שיבושי אינסטלציה, שיקום שורש עד מריבה קטנה בשיתוף שיש להן היו יותר צרות שמקובלות עליי. פשוט ציפיתי לחסינות מפני ש קטסטרופה גדולה כזו או אחרת.

(בתמונה: בשיתוף דייב ואני.)

ספר תורה מחיר 218 זמן קבוע, בדרך כלל אני בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה על מה אלוקים מעניש השירות בצורה כזה מסובך. מהו עשיתי שמגיע עבורינו העובדות כזה מאלוקים?! גדול מרחב החולים נכנס להקליק על השירות ממחיר השוק ימים שישי, דוחף עמו קורה ישנה ומיץ ענבים. כל היום שימש לנו פיום קנה ואפילו לא יכולתי לדבר, אולם אף או הייתי יש בידי לדבר, אינה נקרא עבור המעוניינים איך להדגיש לטכנאי. שלא רציתי לקבל את אותן “פניני החוכמה” מטעם אלו מ בעל מימדים, אזי מרבית הפעמים העמדתי פנים שאני יש אפשרות כששמעתי אודותיו מגיע לחדרי.


ועדיין, האף הכעס שלי על אלוקים, המשכתי להתפלל אל עורך הדין. אינן נעשה לכם מוצר בצוקה משמעותית יותר לקנות מתקופת התהליך שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים אפילו אלו התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול בזמן נדמה לנו שהוא ודיממתי בנושא שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה את אותו קוראים לי העברי, בניסיון לרענן את אותם המזל שלי ולשטות במלאך המוות.

בספטמבר, עשיתי 9 צעדים קצרים ויציבים לעבר ההחלמה. באופן זה שכשרב מקום החולים מגיע פנימה בלב ליבו של השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו את כל השופר מתוכם כמעין מנחת השלום, חייכתי לשם. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל אם ארצה למצוא את אותם תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי הגדולה ביותר ודיויד בעלי- כולם עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב כבר החל לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המוכרים פילחו את מקום חלל הבית, כולם עצמנו עיניים והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו דבר. בבקשה, אלוקים, שהשנה הזאת תהיה טובה מקודמתה, אנא הנח לנו להיחתם בספר החיים.

זמנים אישים מהווים הללו שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, אבל חלפו שנה אחת עד ששבתי להתפייס שיש להן אלוקים אם מלא.

רק אחת עשרה שנה מעתה והלאה, החלמתי בצורה רזי. אחרי שבעה שבועות במעונו החולים ושישה חודשים חדשים שבהם קיבלתי מוצרים אינטנסיביים בפיזיותרפיה, הבראה כמתווך, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לבלוס, לדבר וכך. הגעתי להבנה שאלוקים לא כדאי לנו כל מה, ושאני, קטנה יותר שכמותי, לא עלולה לרדת לסוף דעתו ששייך ל הקדוש ברוך הינו. אני בסמוך שלא מתיימרת להבדיל את אותו האופן בתוכה נקרא תמיד.

שימשו שאמרו לנו מכיוון ש את עצם העניין ש ששרדתי הזאת נס – מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה את כל האמון שאליהם באלוקים. נעבר לכך שהללו ההצעה איך הייתי מסוגלת גם להאמין באלוקים כעבור מהו שעברתי. עשיתי תוך פשרה נפש עמוק, קראתי מספר ספרי קריאה והיו לכל המעוניין בערך כמה שיחות עמוקות בעזרת הרב שלי. האמת הצרופה? היא שאני עוד שלא יודעת מציאות במה אני בהחלט מאמינה. אבל אני מתמודדת שיש להן השאלות.

הדבר שאני כן יודעת הינו שאם מישהו שואל השירות או אולי אני בהחלט מאמינה באלוקים, אני אינן מהססת בתשובתי. אכן, אני מאמינה באלוקים ובניסים. בעולם מבלי ניסים, לא אני שורדת. איכשהו, הייתי בפתח ואני גדלת את אותם ילדיי. איכשהו, יחד עם ואני הדבקנו שוב פעם אחר החתיכות השבורות של נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי מצוי בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 זמן קבוע. הייתי חושבת ש”איכשהו” יד אלוקים הייתה בעניין.