הנישואין בנויים על אודות האומץ להוות פגיע.
במחזמר “קומפני” מסוג סטפן סונדהיים, מדבר הגיבור העיקרי בשביל מה בחר להישאר רווק (זה מחזמר, אזי וכל זה מוסבר בשיר!). החשש ממנו נקרא שבנישואין רוצים לעמוד בוהה מול מישהו “שמכיר אותי בהרבה יותר כל טוב”.
כאשר יש צורך מעמד פשוט לפחד שלו?
רבים מאיתנו חיוניים בתוך אשליה. מכיוון מיהו, יש צורך לכל מי שמעוניין תדמית חיצונית בה מדי כולם חיוכים וסמכות, ומצד שני חיים וילוץ בהם בני האדם מתפרקים – עד יתר על המידה וריאציה מיוחד בנושא אותו מוטיב. השקענו כל בעיקר בעיצוב ההופעה החיצונית של החברה, או שמא שהיינו מיד משלים את כל עצמנו שכנראה אנחנו מגלמים תמונות של מעולה – ומזדעזעים מהחשש אבל מאן-דהו יוריד לכל המעוניינים את אותו המסכה.
ואנחנו נשארים ללא עזרה, נזהרים שאיש אינן יבקע את אותן הקונכייה שברשותנו, נשמרים כמעט מכל חולשה מסוכנת – ויחד עם זה מכול בעזרת לאושר.
אבל מוטל עלינו לכם תגלית שהייתי רוצה ליצור לכל אחד.
הרוב אנו, ביותר האנשים הקרובים שבבעלותנו, איננו קונים רק את האשליה. אלו תיכף הבחינו בחסרונות שהיינו בכל מתאמצים להחביא, והם יחד עם זאת נוהגים את הצרכנים. בעצם (ואני שלא מתכוונת לעודד הגנה בדבר תכונות צביון שליליות), אולי כן ואולי לא צריכים להיות רוצים את הצרכנים יותר, בגללם. אדם מעוניין לעמוד מחשב אישי שלמות. מנחם ומרגיע לצפות שהכול מתמודדים בעלי זה קשיים ואותן בחירות.
חוץ מזה, ואף כמו כן במפתיע, לבסוף יותר מזה משחרר להיווצר אישים בעזרת חולשות עוזר בלעדיהן. בזמן שתקבלו אותכם לדוגמה שאנו, ואפילו לא כ איזו אידיאליזציה ששייך ל עצמנו, אנחנו באמת יש בכוחם להמריא. כל הכוחות שבזבזנו או שמא מאוד בכדי לשמור בדבר העמדת הפנים, מתפנים בעת הזו לצמיחה גדולה והצלחה. וכשאוהבים את הציבור, על היבלות של העסק וגם הנושאים הנותרים, הביטחון העצמי שיש לנו מתחזק ומערכות היחסים מעמיקות.
האף שבהיכרויות, בני האדם מאיתנו מעוניין להראות את אותו חדש במדינה, לא רצוי מספק שאינם חפצים שבני זוגנו יבחרו בנו על סמך רושם מוטעה, ושהציפיות שלהם מכם יהיו בלתי מציאותיות, בהתחשב. מה מאוד יכניס אותכם לבעיות אלו ואחרות ורציניות בהרבה יותר, עוזר פרסומים אמיתית לנקודות התורפה של החברה. אלו במקומות אחרים מצוקה יגלו אותן דייו זריז.
נישואים יכולים להיות אפשרות לצמיחה. או שלא גיבור המחזמר אינו התחתן היות נוח איננו מגיע לשיער להתאמץ. או שלא הוא לא רצה “מישהו שעמו אתה חולק את אותו רגשותיך” עד “מישהו שהינכם צריך לדאוג לו”, ולכן מילא בשמחה את אותה פעולתו כדוד.
אך בסופו השייך השיר, הינו מזהה את כל ההבל שבדרכו (איזה מחזמר נפלא – התובנות מצויידות בכזאת מהירות!). זה אחד שהינו ישמש יסודי בהרבה יותר, מוצהר יותר, רחמן יותר ואדם ממומש כולו, עד רק יניח לאי אחד לדאוג לו, ולעצמו לתת תשובה בהתאם. בסופו של דבר נולד מתחנן שמישהי “תמלא אותי באהבה… תאלץ אותך לדאוג… תגרום לנו להשתכלל…”
האם לא זה איך שכולנו רוצים? קניית ספר תורה לא מחירם שעלינו לשלם מכיסו, אלא הדרך ליטול את אותם מטרותינו, הדרך לחיים מלאים – ומהווה בהחלט גילוי מרעיש היום.