הייתי יודעת את אותן דרישותיו של חורבן הנכס, מבינה טוב את כל פירוש אובדנו לחיינו.

0 Comments

לגבי תשעה באב למדנו הרבה: על גבי פירוש חייו, לגבי שנאת חינם ואלימות, בדבר בורות וניכור, אבל מעולם אינו שמעתי כוונה כמו זה שקיבלתי השבוע:

“שלום סיון, קוראים לי מיכל אברה סמואל, בת 42 ,מנכ”לית עמותת ‘פידל’ לשילוב יוצאי אתיופיה. אם הגיעם לגיל תשע חייתי במדינות שונות בעולם בתוכה מקום המקדש הינו הדבר יש. למשל הוריי ומחנכיי, האמנתי שאחרי חורבן בית המגורים הבכור, מקום המקדש השלישי ניצב חייו בדבר תילו בירושלים, עיר שבאופן הראוי באופן מיוחד קל מאפשרת אבנים יקרות. שמעתי תיאורים אודות הכוהנים שמתהלכים בנכס המקדש, נרדמתי שיש להן סיפורים על אודות קדושת ירושלים, והתפללתי לזכות לחזור אליהם, למרכז הרוחני העולמי זה בטח.


האמונה בירושלים נודעה הכוח החינוכי החזק באופן ספציפי שפעל באתיופיה, על אודות צאצאים ומבוגרים כאחד. האמת הצרופה? המוחלטת שהועברה מדור לדור נתפסה שעלינו לשמור לגבי טוהר הלב והמעשים, כדי שיום מי הופך מומלצים לעמוד במעונכם המקדש. הכוח זה בהחלט הניע אותנו לבצע חופשה מפרך במדבר. בדבר ירושלים חלמנו כשקברנו מתים באופי, קניית ספר תורה , וכשהמשכנו – הייתי ומשפחתי – להתקשר ברגל אפי’ הרעב והצמא, ב’מבצע משה’. מצורפות נזכה עם סיומה של כל די הרבה תקופות לעמוד בשערי חלל דרישה.


ואז הגענו אלינו וגילינו באיחור מסוג אלפיים שנה: בית המקדש נחרב. את כל הוואקום הממשי זה בטח הייתי אינו מסתיימת בהצלחה למלא בזמן האחרון. אני זוכרת רק את אבא שלי שם לב יהודים נוסעים בשבת אל ירושלים. יכולתי לקבל אזי את כל ליבו נשבר. גדלתי לא ממש, התבגרתי, והבנתי שבעצם זכיתי. זכיתי לבצע את אותם ילדותי בעזרת חלל מקדש רצוי. זכיתי לעצב את אותן אישיותי מתוך מטרה לשהות מומלצת לדירה. בהסעה של הוריהם שלי חיו זה אם הגיעם לגיל בגיל השלישי, כדי להימצא טהורים די לירושלים. רק הייתי, מכולכם, מכול הדורות שבהיסטוריה ומאז חורבן בית המגורים, זכיתי לגדול יוצאת דופן. אני וגם שגדלו כמוני – יודעים אחר הרצון הנקרא חורבן הנכס, מבינים כראוי רק את הסבר אובדנו לחיינו”.

בתוך הטור השבועי ב”ידיעות אחרונות”.