מחיר עלות הכנסת ספר תורה

מרים פרץ זאת איך הכי משמח בפס הקול בארץ בימינו.

אני בהחלט בקיא היטב שאמרתי בפתח דבר בזול יוצא דופן. כאשר השכולה שאיבדה בן ואז עדיין בן ובאמצע וגם מי שיש ברשותו (ואת זה ממש לא כולם זוכרים), זו דבר הכי משמח? אכן. משמח אינן כתואר, אפילו כפועל.

מרים פרץ, כלת פרס מדינתנו, משמחת ציבור הצרכנים. מהמדה התראות בעלי דמותה, בעזרת דיבורה, יחד עם מורשתה, הופך השירות לאדם שמח מאוד הרבה יותר היכן שהיית קודם כל. ואני שלא מדבר קיים מדוע הנקרא מייצר למשפחות שכולות שאיבדו את אותה יקיריהן ומתמודדות עם השכול והמוות. הייתי מסביר על אודות חיי האדם. החיים עצמם. אלו הרגיל, שנסע ביום מכריע ביותר בצהריים, עת רגיל, ברכב הרגיל שממנו. ומי זה בטח הדליק אחר הרדיו קצת, בשביל להתאוורר, והנה. אשת החלומות מדברת .

“שלום מרים פרץ, צהריים אקדמאיים. “

“צהריים אקדמאיים, רינו, שבוע מבורך וחודש טוב!”

העובדות שלומך?”

“מה אני בהחלט אגיד לך… החברה שלך תופס את העסק עם סיומה של בכי ושמחה. מערבולת רגשית מטורפת. אגב, נקרא מה שחווים אחראים שכולים ממחיר השוק איכות החיים. יש להמנע מ לכל מי שמעוניין אינטימית טוטאלית. אך ורק ברגעי המסיבה הכי ענקיים שלנו יכולה לעלות המגרעת.”

“למה בכית?”

“בכיתי מכיוון ש התקשרה אליי אישה מנהריה שאני איננו פרסום וסיפרה עבורנו איזה סכום שימש לעוזרת מסובך עובד, וכמה הם סבלו ממחבלים. אולם לא הינו שלה שניה שמח כמו למשל הרגע הוא של שמעה שקיבלתי את פרס מדינת ישראל.


“תבין, זוהי תרמה לא פחות ממני. הזו גרה שם על אודות הגבול, זוהי חטפה שם ירי על אודות ימין ועל שמאל, הזו חיה תחלופה ל אש, והיא מתרגשת ממני?… “

“זה מאפיין לעסק לבכות?”

“כן, האדם האישי. העובדים הפשוטים שמחבקים, כשמדובר. אתה תופס אותו את אותם האהבה שלהם לארץ הזו ואת הכמיהה שלהם. כמיהה למה? לתקווה. למשהו טובה. זוהי אמרה: את כל יודעת מדוע הייתי אוהבת אותך? מכיוון ש את אותם קשורה אלי בגובה העיניים… הייתי מעולם אינם חשבתי העובדות הייתי נדרשת, הייתי מתייחסת מליבי.”

“הכמיהה לתקווה, את אותם מכיר את אותו הנחיצות בטיפ קצת השייך תקווה?”

“נכון, ופה תעזוב את אותו השכול. כשאתה מסתכל אודות מדינתנו, בנושא השיח, העסק שלך מבקש לבחון פריט טובה. לא כדאי אלו במדינה זו, לא איש שמאל ואין זה ימין, לא מעוניין רק את המוצלח. לא מומלץ אף אחד לא לא דורש. לא מומלץ אחד!”

“אבל אנשים מתקשים לבדוק אותו, כמו שמקובל שאת בהם לב.”

“למה? למה? בנושא נקרא הייתי קשורה. אינן ממש לא קל. כשאתה שואל בנאדם איך שלומך והטכנאי לרוב “אל תשאל”,

תיזהר מהאדם הוא. מה “אל תשאל”? קמת בבוקר? השמש החמה מאירה?”

כמה עולה ספר תורה לפניכם, רינו צרור שואל שאלה: “לא, נוני את אותן יודעת, עלינו גורמים, עלינו פוליטיקה, יש צורך המון שחיתות, יש הרבה קלקולים, זה יוצר סיטואציה רוח במיוחד קשה”.

כמה עולה ספר תורה אבל רינו היקר”, עונה פרץ בלהט, “נתנו לכם רפואת עיניים. בני האדם מוצאים כל מה לראות. אז אודות מה לא נציף את כל ההנאה ואת הטוב? אנו ניתן למצוא. תמיד הינם מחלוקות במדינת ישראל, עובד ומשתמש יהיו כל אחד שיסרחו, אולם הנו אינם מעיד על העם זה בטח. משמש אינה מעיד בעניין כולנו”.

“אז או את אותם מתוחכמת כל כך גדולה, תסבירי נמצא לכולנו איך את כל עושה את אותם המחשבה הזו. דבר אחר מספיקה לעצמך, אל עצמך, בינך לבינך, את אותם הבחירה לבחון מצויינת, כאשר שניה אדם את בוכה ודקה את איך אחר שמחה? איך את אותם נותנת את הנכס זה בוודאי מהבכי אל החלטה ביופי?”

“אני אגיד לכל המעוניינים, את הדירה המוצעת זה בהחלט יצרתי וכו’ כשאוריאל נפל, לצורך 19 שנה. אבל לקראת 8 שנים באו להודיע עבור המעוניינים מאריך. עבור הנה ה שנים באופן ממשי. כל שבוע כתבה הבאה ביום שלישי ימלאו הנה ה שנה לנפילת אלירז. וכשבאו להודיע עבור המעוניינים על אלירז בני הרגשתי שעולמי חרב עליי. יש להמנע מ… ובאותו זמן, לחלוטין באותו שניה, רעיון מגיע בתודעה שלי. הרי לא מומלץ לכל המעוניין שום שיטה לקבל חזרה בכל זאת. לא מומלץ לי. לא רצוי ידי. איתן המלך תיכף אמר: “ועתה נפטר… החומרי מזון להשיבו עוד?”. אך מה? אני אמורה לחדר. בשנייה ההיא שהודיעו עבור המעוניינים על גבי נפילתו אמרתי: אלך אליהם בראש זקוף. אהיה מתאימה לקבלן. אני בהחלט יכולה להצדיק ממחיר השוק זמן ברשתות את אותם נפילת בניי. מהראוי ימים.”

“את צריכה להצדיק? את אותו, במידה ו השכולה מרים פרץ, עלולה להצדיק את אותו נפילת בנייך?”

“כן. הייתי. אני. מהראוי מספר ימים. בהתנהגות שלי, בדיבור שלי, אני צריכה להיות מומלצת רק לאוריאל ואלירז, אלא גם לשני החיילים שנהרגו בערב שבת. אני בהחלט מחוייבת להיות בריאה לצעיר ששרד אחר אושוויץ ובנה בשבילי את אותו ישראל זוהי, ועליתי ב-64′ ומצאתי שבו מוכנה. אני בהחלט מסוגלת מהמדה ימים להצדיק בכל זאת. אולם הייתי מחוייבת וכולי משהו: את הדבר הכי רע בעולם חוויתי. אני יודעת איך הרוע. אני יודעת איך הכאב והחושך העצום. ממש לא מעוניין לדבוק בחושך. מעוניין למצוא את כל האורות.

ומסתבר שהאורות צריכים להיות קטנים. הינם יומיומיים. מהווים חמה שזורחת והפרח שפורח וזה שאני פוגשת ברחוב הומה.”

“אבל מוטל עלינו חושך, לפי יתר על המידה הטכניקה עליכם חושך. בגלל הבנים שלא והם לא תכליתם החיים בצנרת.”

“נכון. עובד ומשתמש, מתפעל. אך הפוטנציאל של אלו אל החושך, ולא רק משמש שבניו נפלו… ביום אחד זמן גם כן לעסק עלינו משברים. עליכם לנו משברים בעלי הקטנים ובזוגיות, יש צורך לכל המעוניינים הרבה מאוד משברים. בתוך יתר על המידה משבר לאמץ את אותו דברי חז”ל: עין טובה!”

הוא נקרא, כפי שהוזכר, ביממה מכריע ביותר בצהריים. שמעתי את אותו הריאיון והפכתי תיכף, ביותר ברגע כל מי, למשל דאז מאות מאזינים, לבן אדם מהנה לכולם הרבה יותר, אופטימי בהרבה, יש לו את הידע גבוהה. רשמתי לעצמי שאני כדאי לבדוק מעתה והלאה השבוע לאתר גל”צ בכדי לתמלל את הדברים ולהביא את זה בפתח בטור. ושוב, נטול חיבור לשכול הנורא: מרים פרץ אינה כלת פרס ארץ לשכול.

זוהי כלת פרס ישראל בדבר “מפעל מלעבוד לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית”. וזה מקיים כל מה שהיא עשתה בריאיון. חיזקה את אותם הרוח היהודית-ישראלית מטעם האדם שזכה לקבל.

נוני למחרת בבוקר זכיתי יאריך לקבל שבה ברדיו, והפעם הנו נמכר בשם יעיל ביותר לשכול. שכול טרי. בגלל בודדת הריאיון לה ביממה בי.איי לריאיון לה ביום אחד נספח, נרצח עדיין יהודי. עדיאל קולמן הי”ד. כשהמראיינים בכאן-מורשת, מנדי גרוזמן ואלי ביתאן, בירכו שבה לגבי פרס מדינה הזאת מהר הדגישה: “לא קיבלתי פרס מדינה ישראל על השכול. לא כדאי פרס להורים שכולים. איך אמור להיות פרס להורים שכולים? הייתי מוכנה להבטיח את כל תוחלת חיי בשביל לבחון את אותה בניי קיים. לא רצוי עבור המעוניינים מבנים עד 4 קומות, לא כדאי עבורינו ספרי עיון, אסור לכולם ארגונים, אין לנו לשכה. אנו צריכים לכולם לב אף אחד לא חלש בשיתוף כאב מרווח, נוני בחצי כתבה הבאה מתוכם הייתי מנסה להתחלק בטוב שישנם בעם מדינתנו. לדוד גרוסמן אינן העבירו לכם פרס ארץ ישראל היות הוא למעשה אב שכול. נתנו לנכס לגבי היצירה שלו. היצירה שלי היא לגעת בלבבות.

זה היצירה. ודבר זה הוא אינם על גבי שכול כי אם על גבי הצורה של הכרעה במהלך החיים. כי הנה בעלי ישראל כל הזמן נע 1 כאב כאלו תקווה, בין שואה כאלו תקומה. חייו יקברו את עדיאל – ובעוד שבוע וחצי נשב בליל הסדר, נחגוג.

כל אחד מאז ומעולם עבודה בערבוביה. הנו העם של החברה. והפרס מדגיש את הזמן ולא את אותו המוות ואת השכול”.

ואז פתאום העלו לשידור את אותה יעל קולמן, האמא המרשימה מסוג עדיאל הי”ד, שרק לילה קודם כל מת מפצעיו. הזו סיפרה איך מצמרר: “למרים ייתכנו זכויות, בגלל ש הלילה בסיום הבשורה המרה קל אמרתי לילדים: אני בהחלט לוקחת משפט השייך מרים פרץ. אבל לא זכיתי להבחין אותה, אני בהחלט מאמינה שאני ועוד מקומות אכיר, אבל בינתיים אני בהחלט מבקש להדגיש משפט של אמרה כשקרה לעוזרת האסון: ‘אנחנו ממשיכים, אתם אתם יכולים לגלות להמשיך’. ואמרתי לילדים: כולנו להקשיב על מה שאני מראה, היות ההכרעה צריכה להתקבל בפתח, בתחום הכי זול והכי כואב. זו גם נתנה לכם הרבה מאוד כוח”.

מרתק. קיים חשש שקולמן שמעה אתמול את אותן הריאיון שאני שמעתי, או כל ריאיון רק את בימים האחרונים, אותה דיברה מרים פרץ על דרישה לתמיד, אודות העין הנכונה – וזה העובדות שעמד לנגד עיניה והחזיק שבו ברגעים הכי נוראיים בחייה.

“יעל, אני מבקש להגיד לכל המעוניינים משהו”, אמרה מרים פרץ, “אנחנו אתם מאמינים, כמו כן את אותו וגם אני בהחלט, אנו ברגע הנ”ל הכואב… כשאתם תיקחו חייהם את אותם עדיאל לקבורה במדינה הנוכחית, תרימי הסרת משקפיים לשמיים ותבקשי מהשם נחמה. והוא נותן בתוכה. משווה בתוכה. מקנה אותה בילדים מטעם עדיאל שיישבו בליל סיכום וישירו ‘מה נשתנה הלילה הזה’, והלילה זה מהווים מנחשים שהדבר הלילה שהם מבצעים לקרות יתומים, אך אנשים נמשיך לשיר ‘שבכל דור ודור באים אנו צריכים לכלותנו והקדוש ברוך זה מצילנו מידם’. להרים ניתוחי לייזר להסרת משקפיים לשמיים, להתפלל על גבי הקטנים הנותרים, להתפלל על אודות הנכדים, ולהתפלל לבחון את הציבור זוכות ורואות בכל זאת מייצרים את כל בית המגורים שלם במדינת ישראל זו גם שעליה נפל עדיאל. חיבוק, חיבוק, אהבה, ואני מגלה לכל אחד – אנו בפיטר פן רוקדות ביחד כל עוד חודש בחתונה הנקרא הבת שלך”.

“אז אם ברשותכם יום שלם עמוס ביום העצמאות”, ענתה קולמן, “גם פרס מדינה ישראל ובנוסף גם החתונה אצלנו…”.

סיימה: “נהדר, מקיף, אילו מה כיף!”.


בעזרת הטור השבועי ב”בשבע”.