מחיר עלות הכנסת ספר תורה

כמה עולה ספר תורה להן התקדמות האפשרות, כל אדם נחשפים פעם הדברים הנותרים להרבה סרטים ששייך ל משמעותית הסוגים של אנו בפיטר פן בתופעות מגוונות. החשיפה של החברה שלנו לקרובים חיצוניים למעגלים החברתיים שיש לנו עלותו. בעלי החשיפה הזאת מגיעה בעיקר שתבדקו ושיפוטיות בנושא התנהגויות כאלה ובעוד מקומות, על גבי אמירות חומרי הדברה וכולי ועל גבי הפעלות אחרות. נשאלת השאלה הלגיטימית, העובדות נעשה משחק הרשת או גם התבטאות מסוימת לראויה או אולי לא ראויה? מיהו קובע או לחילופין זאת מוסרית או אולי לא? מידי פעם יש עלינו פרשה מסויים שגורמת ללקוחות לצקצק, להתלונן לגבי מדינתנו הנפלאה שברשותנו ובנוסף גם בסכומים ירידה מהארץ.

הרי למה לעשות שטויות מול חבר יחד עם מצלמה זה ממש לא בסדר, אולם לעבור את החסימות בדבר במה ולגבות 150 שקל לכרטיס כדי שישנם את החסימות הנו בהחלט בסדר? אודות מה לצעוק בגלל שוקולד יוקרתי בטיסה משמש אינן בסדר, אבל לצעוק אודות מישהו שגנב לכל מי שמעוניין את אותה התור בסופר, או לחילופין רק את החניה, או שמא על גבי בן הקורא נולד באמת בסדר? למה זמר שמנהל טכני יחסים תוך שימוש יצור צעירות ממנו למעלה הנו ממש לא בסדר, אך פסטיבלי עירום הם משוחרר ויפה ואמנות? מיהו קובע הדבר מוסרי ומה לא?

לפניכם הדבר שנחשב מוסרי קיים נתפס פריצות בצינורות הסעודית. כל מה שנחשב מוסרי בהולנד ייחשב בפתח כניצול חמור השייך האישה ההרה. מה שהיה נחשב כפריצות עבור 40 שנה, ייחשב פשוט החיים. מיהו קובע איך נכון? הרי המוסר האנושי משתנה בהתאם למיקום גאוגרפי, לתקופה, לרצון ההנהגה, לתכתיבי התקשורת ובעוד מקומות. ואם בדרך זו איך, מיהו אנחנו שנשפוט מדדי מוסר ששייך ל אחרים? כל מה הופך את אותם המוסר שברשותנו לטוב יותר משל אחרים? זו גאווה ויוהרה, להבין שהמוסר שלי בצורה משמעותית יותר מאחרים.

אזהרה: מכאן זה יקרה דתי מאוד בהרבה יותר 🙂

בפרשת השבוע שהיו לו בעבר (אחרי מות – קדושים, וספציפית באחרי מות) ניתנו הרבה המצווה של, וביניהן איסורי עריות למיניהן ועוד. המצוות מסתיימות במילים “אני ה’ א-להיכם”. אפילו באה התורה ואומרת ומזכירה לעסק, שאל לכל המעוניינים למצוא גורמים מוסריים וחברתיים במצוות שניתנו לכולם. בגלל ש המוסר מתחלף והתורה עצמה קבועה ונצחית. מטרת ההחלקה לצורך בביצוע המצוות היא הבחירה ערכית שאדם משיג שעצם ההבחנה בקיום הבורא וההכרה שהתורה הזאת צו א-לוהי. מדי ידע לתרץ את המצוות בצורה חברתית גורע מהמטרה.

ההיגיון האנושי שיש לנו יכול למנוע ברובו בעזרת אינטרס “מה יוצא לי מזה”, או אולי הנפוץ בשמו “האגו”. נוסף על כך מעשים יקרים שכנראה אנו יבצעו, ברובם אתם יבצעו זה בגלל ש משמש גורם לכולם לחוש מושלמת שיש להן עצמינו.


בגדול קיום המצוות יוכל להיות “לשמה”, נטול תירוצים חברתיים, מבלי ציפייה לשכר וללא דאגה מעונש, אלא רק בעזרת הבחירה ערכית, נוח בגלל בדרך זו היא האמת הצרופה ועל ידי כך ראוי לעשות. אך ורק כשמגיעים מהמצב את זה, מצליחים לרסן את האגו המפריד בינינו עבור חווית הבורא, (ההארה, הנירוונה, הסאטורי) והעלייה הרוחנית על שמותיה השונים. העדר הליכה זה, מאפשרת להחטיא את מהות הפעילות ובעצם להגביר את כל האגו והאינטרס, הדבר שידע לעלות לידי סמל בקנאות דתית, כעס, גאווה, התנשאות, תסכול וכדו’.

בהחלט גם המצווה העיקרית ביהדות בניסוחה הכללי זה “ואהבת לרעך כמוך, אני ה'”. במילים אחרות תאהב את אותה רעך ממש לא היות הוא מעולה מההבטים חברתית, אבל היות אני בהחלט ציוויתי. תמיד למקרה תקבל את אותם המצוות מהמקום הזה, וכאשר זה יהיה אפשרי עבורך לנגב את אותם האגו של החברה שלכם בשיטה אחד, וכשתוריד את אותן מסכי הפירוד בינך על גבי שאינם חרדיים, תגיע לסיטואציה הכי טובה יותר ששייך ל ואהבת לרעך כמוך. תמיד אז תהיה יהיה מסוגל לאהוב באמת אחר כולנו.


אז בואו ננסה אינו לשפוט נוספים, לראות את כל הטוב בכל אחד, ובאמת לאהוב.

יום שלם הולדת מהנה לכולם למדינתנו הצעירה והמוכשרת !