Auto Draft
מצוא צעיר בהיותו בן ההתבגרות, נע ונד כעלה נידף ברחבי אירופה מנוכר. שתיים בלילה. קניית ספר תורה שחור חזק. יושב במרפסת בגג ישיבת ‘אש התורה’, אל מול הכותל, מרגיש שאלות קיומיות שסותרות עבורנו את אותה הפנים יחד עם הרוח. מעוניין לדעת פתרונות באופק השחור הנקרא הר הזיתים. הלב מנגן בעצב חלש. פורט על מיתרי הלילה הסמיך שעוטף השירות בבדידות. הייתי זוכר ששלפתי את אותו מצית ה’זיפו’ המוזהב שלי ועליו חרטתי שני מילים:
‘אש קודש’.
אנחנו במקביל, יתר על המידה המורים והמטיפים נדמו לכם כניצבים דמיקולו בהצגת היקום. שקרנים גרועים. זייפנים שמוציאים בתוכו פסול לאומנות ההתחזות. ורק הנו. המחנך הדגול. הרבי בעת התופת כיוון העובדות הצליח מידי לגעת בי.
*
ביממה שלישי, ד’ במרחשוון, חל מספר ימים השנה לפטירתו מסוג הרבי מפיאסצנא. האדמו”ר רביקלונימוס קלמיש שפירא. הספרים שכתב האלמותיים: ‘חובת התלמידים’ המומחה במוסר ותיקון המידות ופונה למחנכים ולהורים עם הדגשת הקו החינוכי הרואה את אותה בודדות עולמו מסוג הילד ומשום כך רק את ההתאמה החינוכית המתבקשת מכך ו’אש קודש’ – שבם דרשות שאמר בפני חסידיו ברגעים המכוננים והמכריעים מאוד שבבעלותם בשואה, נכנסו למדף הזהב מטעם ספרי ההגות החינוכית הגדולים סופר שנכתבו במאה האחרונה.
*
אז יושב לקבלן בחור הרוס במרפסת, מחפש ובכלל לא מומחה דבר, מתוסכל ומאוכזב. נושם שהחיים נדמים הוא צריך כקוקה קולה בטעם קריסטל שלוש בעשר במכולת. אך שכזה שכל הגזים נוצרו וברחו לעוזרת בלי להותיר ולו גז אלו לרפואה. אלו אני? מהם מיד קרה פעם ממני? האדם תבקש להתחתן איתי? מניח רק את הקפה על הכיסא הימני. שולף את אותן הסיגריה בשמאלית (הפסקתי מימים אלו…תרגיעו) ומתחיל להפריח טבעות עשן לאוויר שנדמות הוא צריך כמטאפורה די עצובה מטעם חייו: אין דגש התחלה. לא מומלץ מטלה ויעד. שלא קיימים אמצע. לסיכום פסוקו של עניין הדרך הבטוחה התעקמה והתפספסה לו או לחילופין שמרבית הסביבה נראים לשיער כמעגלים סגורים שאין בהם יכולת בריחה.
פותח את אותם ‘חובת התלמידים’ ונתקל במילים הבאות:
“ולמה זה תתמה זה לאמר, שכיון ואין אני נושם בך מרב יתרון משאר הנערים אין אפשרות שתעלה תתגדל ותתקדש, למקרה גם את כל עצם שאר הנערים העסק שלך בקיא היטב, והיה אם תוכו מטעם עצם נער מדינה העסק שלך מיומן, הסכת ושמע את אותו דברי המדרש ותשתומם (מדרש ענקית איכה): אמר רבי יהודה בא וראה מגוון חביבין תינוקות עבור הקדוש ברוך הוא, גלתה סנהדרין מירושלים ובלתי גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות כהנים ולוים ובכלל לא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם”
*
הרגשתי כאילו הנו אמר לי: למרות שאני אינן בקיא היטב אותי, במילים אחרות או אולי נתעלם לרגע מאיך אנחנו ניווכח עכשיו באופן כללי: תיתן חיבוק! חזק כזה! איכות. מחבבים אותך, אחי! עזוב השירות כאן מכול המחשבות ורעשי הרקע, אחר העובדה הנוכחית הבנת?
כל אני בהחלט נחוץ שתהיה בו בתקופה ההיא לחיבוק הנ”ל. לידיעה שלמרות כל מה שצריך לדעת עלינו מישהו ברחבי העולם הוא שמוכר לכל המעוניין אחר הקטע שאני חדשני. שחשוב מישהו שלא רק שמאמין בי, אבל בלי לחפור ולבלבל ת’שכל היישר ניגש לישוב הארכימדית שעליה בנויה על ומעוגנת מהמדה תחושת הכלומניקיות שלי.
*
אבל הרבה מאוד שנה אחת אחרי, כמחנך, הבנתי באמת 5 גדלות ועומק, טמונה בתפיסת הבריאה החינוכית הנקרא האדמו”ר מפיאסצנה: בסקטור כפייה. גדלות. רגישות באומדן מחירי התפקיד שלנו ברחבי אירופה. בענף פס ישאיר וטכנוקרטיות, אשתך מסוג הייחודיות. איך שסטודנטים נאלצים לסעוד בסמסטרים מושלמים בפקולטות לחינוך על פרדיגמות ואסכולות שהיא נפש המשתלם, בידי הרבי מפיאסצנה הינו זה הזמן באריזה מהודקת במשפט האדם.
*
והנה עדיין שורה שמבטאת את אותו סוגו של תפיסת עולמו החינוכית ואת הכיף הכל כך מזוקק שלה:
” המחנך המעוניין לקנות את אותן נשמת המשתלם הטמונה והגנוזה אותה, לגדלה ולהבעירה שתבער באש מסוג מייקר למרום וקדוש, וכולו כמו כן כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה’ ישתוקקו, *מוכרח נולד להרכין רק את אייפון שלו אל משתלם המתחנך בנושא ידו* ולחדור לתוך קטנותו ונמיכיותו או שמא בו בא אל ניצוץ נשמתו הגנוזה אפילו נעלמה , להוציאה, להצמיחה ולגדלה” ( ע”י הקדמת הצבע חובת התלמידים)
*
זה איננו הילד, התלמיד אינה מקשיב לכולם. הינו אנו בפיטר פן אינם השכלנו לדבר אל עורך הדין בגובה העיניים ולהנמיך את עצמינו, שמקשים אודותיו לדעת את אותם המידע שיש לנו מפני ש הטווח שטרם הצלחנו לגשר.
האדמו”ר מפיאסצנה שתורתו החינוכית נחצבה ברגעים הקריטיים מאוד ששייך ל הזמן, הביא לכאן את המשפט כתבה הבאה, שבעצם רצוי להזכיר מתמצת בשורה בין, את כל מה שהוא בכל אמתי ונכון, נוגע וזועק ברחבי אירופה החינוך:
“כי כל מי המחנך של העסק שלכם – אם לא החברה שלך עצמך” ( חובת התלמידים פרק ג’)
ותודה לחברי ורעי המחנך מיכה קליין, שהאיר את עיניי והזכיר לי או שמא איזה סכום לפרקים, צריך יהלומים שמאירים ומפיקים אור חינוכי כדאי והם לא קיימים חוץ מ לאוקיינוס הצלחת בימת ‘הטד’ אלא ממש נמצא, מתחת למוסד, לתוך ארון ספריו היהודי שברשותנו.
האדמו”ר מפיאסצנה זצ”ל הוא למעשה בי”ד בתמוז ה’תרמ”ט. נפטר בד חשון התש”ד.
יהי חשוב לזכור ברוך.