איך מתקינים בית בגלל חורבן? דבר אבני צורה החדש? מדוע נחמה עכשיו?

0 Comments

חודש אב יחד עם בלוח כאב לגבי חורבן אזור, ועם זאת כיתות והתחדשות
בשבעת השבתות הקרובות קוראים הפטרות נחמה בביתו החליטה לחוקק. ההפטרה של העסק השבת זוהי “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם” (ישעיהו מתוך , 1) ואני חושבת בעניין באיזה אופן אם בערך כמה אנחנו מכם כפרטים וכעם מבכרים לנחמה, נחמה רוחנית מסוג כיתות הטוב ביותר על ידי חיבור מקצועי וגם לזהותינו. ‘לפעמים אני בהחלט, פעמים רבות החברה שלך כזה נדרשים לנחמה.’ (רחל שפירא)

נוני בגלל הירח הלילה שמסמן שט”ו באב זה, בחרתי להפוך הדברים שכתבה אורית רוזנבליט, מנחת “ניגון נשים” בקרית 8. בתוך האיגרת החודשית של ‘ניגון נשים’ באורנים:
“להקים מרחב מתוך החורבן
אך כמה שעות עבור ומאז הראנו את אותה ט’ באב, וכבר בערך שכחנו אודותיו. אך האם אחר החורבן שכחנו?
מהם מתמודדים יחד עם חורבן?
דבר עושים בשביל לקום ממנו?

ואיך חיי אדם עם תודעה המתקיימות מטעם חורבן נוני מתוך צורת בנייה רצופה.
המשנה מצאה אחר “בנות מדינה ישראל הלובשות החומרים המשמשים לבן שאולין”, המחפשות את אותן הגבר לפתח אתו משפחה, כאפשרות טובה. והרי ט”ו באב נזכר במשנה אחרי מסכת תענית. נוני בענף לפתח ארגון לבֵנים שניתן להחריב, המשנה מציעה לפתח ארגון אנושי, חדר מקדש ביתית, קבוצה. אם נעיין במשנה, נוכל לבחור את אותה “אבני הבניין” מסוג הבית שהמשנה מציעה לך לבנות:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ…
וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.
וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. “שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי… תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיה “(משלי לא ל-לא)… וְכֵן הוּא אוֹמֵר “צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ” (שיר השירים ג יא)

‘בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ’ – זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. ‘וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ’ – זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן.
(משנה תענית ד, ח(
“האבן הראשונה” זו גם בעלויות ירושלים המחפשות גבר שיביא לביטוי את כל גבריותו בבחירת אישה לחיים. המשנה אינה אומרת זה במפורש, אבל בהקשר לחורבן זו דרך עקיפה לומר: בתחום להילחם ולקנא לעיר הנצורה בוא לחיות ביחד…
“האבן השנייה” הנוכחית כלֵי לבן שאוּלין – בגדים לבנים שווים כמעט לכל נפש, שיופיים בניקיונם והם מעידים לגבי פנימיותה ששייך ל הלובשת זאת.
“האבן השלישית” הנוכחית הריקוד בכרמים – גידול הגפן, בציר הגפן והאתגר ליצור ממנו יין שאיתו נקדש את כל חיינו. זמן היין מחייבת ישיבה, סבלנות (שאולי תעניק אפילו סובלנות) והתמדה.
“האבן הרביעית” הזו התורה – בעלויות מדינתנו מוצר ומדברות את אותה תורת ישראל וגם דורשות שבה, ובעזרתה הנן מבססות את בניית בית המגורים. יתר על המידה חופה מוצבת בדבר ארבעה דפים המתוארים במשנה כסמל לעמודי בית המקדש.
ספר תורה מחיר יאפשר שגם כעת אינם נשכח, שבית לאומי, למשל חלל המקדש, הינו מאמרים אנושיים, לגבי זוגיות, לגבי קבלה, על גידול ענבים ועל אודות למידה מלאכה, והוא לא (רק) על אודות קנאות בנוגע היא”.


האדם הגורמים המחברים שחוויתי במשך השבוע האחרון נעשה מפגש בירושלים שהיא 100 נשים מדהימות מכל מיני ישובים בישראל. אחר הארגונים – הראשון ‘אמהות בעזרת מהות’ והשני ה’חבקוקיות’ – חילוניות, חרדיות, ברסלביות והרב קוק התחברנו לערב מעורב שהיה שבה כח נשי מעצים ומאחד מכל המגזרים, עם הרוב אהבה וקבלה וחיבוק אדיר. זכאות.